לנינגרד

חָזַרְתִּי לְעִירִי, מֻכֶּרֶת עַד

 דְּמָעוֹת,

לַוְּרִידִים, לַיְּלָדִים עֵינַיִם

 נְפוּחוֹת.

חָזַרְתָּ לְכָאן – טוֹב, בְּלַע

 בִּמְהִירוּת,

 בִּמְנוֹרוֹת.

לִמְּדוּ מַהֵר עַל יוֹם דֵּצֶמְבֶּר,

שָׁם מָיוֹנֵז 

מְעֻרְבָּב עִם רֶפֶשׁ בַּחֲשֵׁכַת

הַחֶדֶר.

פֵּטֶרְבּוּרְג, עֲדַיִן לֹא רוֹצָה

 לָמוּת:

יֵשׁ לְךָ אֶת מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן

 וּפִרְטֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת.

פֵּטֵרְסְבּוּרְג, עֲדַיִן יֵשׁ לִי

 הַכְּתוֹבוֹת,

בָּהֶן אֶשְׁמַע אֶת הַמֵּתִים

 מַעֲלִים קוֹלוֹת.

אֲנִי גָּר בַּמַּדְרֵגוֹת הַשְּׁחֹרוֹת,

 וּבַמִּקְדָּשׁ,

הַפַּעֲמוֹן שֶׁנִּקְרַע, בִּבְשָׂרִי נָקַשׁ.

וְכָל הַלַּיְלָה מְחַכֶּה לָאוֹרְחִים

שֶׁיִּשְׁלְפוּ     

אֶת שַׁרְשְׁרָאוֹת הַשְּׁעָרִים

 הַנְּעוּלִים.