דבר העורכים

גיליון 36 של נתיבים עוסק בסוגיות והיבטים שונים של איחוד ופרידה – שני ניגודים מוחלטים לכאורה, המעלים אינטואיטיבית מחשבות על שמחה ועצב, ובפועל חיים זה עם זה, ואף משלימים ומחייבים זה את זה, לעתים כתנאי "הכרחי", במשך כל חיינו.

כצפוי וכמעט כשגרה, הרבו היוצרים לעסוק בפרידה, עד שניתן לזהות את הנטייה הטבעית של המשוררים – ואף של סופרים – לעסוק בכאב על היבטיו וצורותיו. ובראש בראשונה כאבו הפרטי של האמן, לצד כתיבה על כאבו של האחר, ובכלל זה – בוודאי בעת הזו – הכאב הקולקטיבי, נוכח המוות הרב, וחטיפתם של קרובים ואהובים. עם זאת, יצירה העוסקת במפורש בהיבטים של פרידה "לאומית"-חברתית מעטה בגיליון זה – ויצירה העוסקת באיחוד מוחלט ומשמח, נעדרת לגמרי.

חלק מהיצירות הנוגעות באיחוד משלבות איחוד ופרידה. במיוחד כאשר האיחוד כרוך בקשיים, מסויג ולוקה בחסר, או אף אינו מגיע לכדי הגשמה. האיחוד עלול להתגלות כדמיון, או כשאיפה שאינה מתממשת, ומסתיים במפח נפש, אבל ותחושת שכול, תחושות המאפיינות פרידה. כך, יצירתו רחבת ההיקף של איתמר שגיא ויצירות אחדות נוספות, כשירו של גיורא גריפל הרומז לספר "העץ הנדיב" –  ומנוגד לו בו בעת. גם ביצירה גדולה נוספת בגיליון זה, בממדי פואמה, של תמי קויפמן, העוסק באמה, בחייהן זו לצד זו וביחסיהן מתוארת חוויית האיחוד ובתוך כך הפרידה מן האם מרחפת מעל היצירה. ליצירותיהם של שלושה אלה מלווה פרשנות חופשית של העורכים.         

בגיליון נכללו הפעם שיריהם של (על פי סדר א"ב): אבישי דדון רווה, איתמר שגיא, אשר גל, בעז טרסי, גיורא גריפל, דידו (ש. דידובסקי), דן ספרי, נורית יעקבס צדרבוים, עמיר עקיבא סגל, פיני רבנו, רני רוזנטל, שמעון רוזנברג, תמר רבנו,  תוֹת הֶרְמֶס סאטוֹרי ותמי קויפמן. 

בתחום הפרוזה כללנו סיפור מאת חיים ספטי.  עוד בגיליון זה: רצנזיה של שמעון רוזנברג על ספר שיריו שוקי גוטמן, "פחד הגבהים של הפינגווינים".

בתקווה לימים טובים ושקטים,

העורכים,

שמעון רוזנברג ודויד מנשה.