דן אלבו

 

 

מֵאַנְתִּי לְהַאֲמִין  שֶׁהַדֶּרֶךְ

מִתְאָרֶכֶת

מֵאַנְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁהַדֶּרֶךְ

מִתְאָרֶכֶת,

צָעַדְתִּי לְיַעֲדִי

צָעַדְתִּי וְצָעַדְתִּי כְּמִי שֶׁצּוֹעֵד לְשׁוּם

 מָקוֹם,

בִּמְקוֹם לִקְרֹב אֵלָיו אוֹ

לָחוּשׁ תְּחוּשַׁת הִתְקַדְּמוּת כָּלְשֶׁהִי,

הַדֶּרֶךְ הִתְאָרְכָה עוֹד וָעוֹד,

שָׁאַלְתִּי עַצְמִי,

הֲיִתָּכֵן שֶׁהַדֶּרֶךְ נִמְתַּחַת תַּחַת לְרַגְלַי 

בְּאֹפֶן פִּלְאִי,

שֶׁהֲרֵי, גַּם הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר

 בְּסוֹפָהּ

 אֲמוּרָה לְהִסְתַּיֵּם,

לְרֶגַע לֹא עָלָה בְּדַעְתִּי

שֶׁאֲנִי עָג וָחַג בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל עִיר

 אַחֶרֶת,

ומִתּוֹךְ עַרְפִלַּי

בִּשְׂרִידֵי פִּכְחוֹנִי,

קָלַטְתִּי בִּמְעֻמְעָם שֶׁאֲנִי שָׁתוּי,

כָּעָב רוֹחֵף, עָיֵף, צָמֵא וּמְלֵא רָעָב,

הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל אֶחָד הַסַּפְסָלִים בְּצַד

 הַמִּדְרָכָה,

תַּשׁ וּמְטֻשְׁטָשׁ

קוֹדֵר וּקְהֵה חוּשִׁים

יְחִידִי בָּרְחוֹב הֶחָשׁוּךְ,

עָצוּב וּמֻפְקָר לְגוֹרָלִי עַד

 שֶׁהִתְפַּכַּחְתִּי.

Scroll to Top