קרמבו

– מאת רותי לביא –

בחופש של חנוכה, אמא הלכה לביטוח לאומי והשאירה אותנו לבד בבית. אתה תעשה כל מה שמיטל תגיד, שמעת, היא אמרה, אז אולי אני אביא לכם קרמבו, אם ביטוח לאומי יתן לי את הכסף. נורא נורא השתדלתי. אם אני יהיה ילד טוב אולי ביטוח לאומי ייתן לה את הכסף. בסופר, שרציתי מעדן, אפילו שבכיתי וצרחתי היא לא הסכימה לי ורק סחבה אותי ביד החוצה. בעיניים היה לה מלא אדום כמו השפן הזה, ביום חיות, בבית ספר. האוזניים שלו רעדו לכל הצדדים ובכלל לא עמדו ישר. גם מסביב לאף שלו היה  כזאת\'י רוח שיוצאת בבת אחת ולא יודעת לאן ללכת. הוא כל כך בטח פחד מהחושך שהיה לו מכולם, שעמדו שמה מלמעלה. ומהידיים הגדולות שנכנסו לכלוב ביחד והתערבבו עם כל הרעש, וכמה חזק הם ליטפו אותו, שזה בטח ממש כאב לו. 

שביטוח לאומי ייתן לה כבר את הכסף, ושהיא תפסיק לצעוק עלי כל פעם שאני מאבד משהו בבית ספר וצריך לקנות. זה לא אני אשם שהמחק הזה תמיד נופל וההפסקה נורא קצרה אז אני מוכרח לרוץ החוצה, שאני יספיק. גם הספר של טבע ומדעים לא אני איבדתי וגם בטיול שנתי. בסוף אורנה המורה אמרה שזה בסדר והיא תסדר הכל, אבל כשחשבתי שכולם יסעו ואני לא, אז היה לי ממש קשה לא להרביץ לגל המגעיל הזה, כמו שהבטחתי לאורנה.

היא לבשה את הסוודר הכי יפה שלה, מהחתונה של הבת של דודה חיה. אז, שהלכנו ואמא הביאה לה את הכד זכוכית הירוק, המתנה מהעבודה שלה. זה היא קיבלה אחרי שאמרו לה, שכבר לא צריך שהיא תבוא ועכשיו יש להם מישהו יותר חזק. מגאנה או דאנה, אני כבר לא זוכר, איזה מדינה באפריקה כמו שמיטל אמרה. מיטל דווקא טובה בגיאוגרפיה. אמא כל הזמן מנשקת אותה ואומרת, חמסה מלח מים, שהיא תצליח בלימודים ותהיה לה עבודה כמו שצריך. באמת היה לה קשה להזיז הכל במשרד שמה ולנקות. היא תמיד היתה חוזרת נורא עייפה. ת'שיעורים, משבאתי מבית ספר, מיטל הייתה צריכה לעשות אתי וגם להשכיב אותי לישון. אבל תמיד היה לה הפתעה בשבילי, אפילו שהיא בכלל לא היתה מסתכלת מה עשיתי בשיעורי בית מבית ספר ורק הולכת לשכב על הספה ולראות טלויזיה.

היא בטח רצתה, שביטוח לאומי יראה כמה שהיא יפה, אז בטח שהוא יתן לה את הכסף.

מעניין מאיפה יש לו, לביטוח לאומי, כל כך הרבה כסף. דווקא שדליה השכנה באה לאמא ובקשה ממנה קצת, רק לשבוע שיהיה לה עד שמשה יחזור מדימונה ויביא, אז אמא אמרה לה שבאמת היא היתה רוצה אבל אין לה אפילו לילדים.  הוא בטח נורא עשיר, ביטוח לאומי. כמו שראינו בטלויזיה עם אמא, כשהיה לנו.

בצהריים, מיטל עשתה לי פרוסה עם גבינה והלכה לעשות שיעורי בית. שכבתי על הספה והסתכלתי בתיקרה. חלמתי לי, שאמא וביטוח לאומי מתחתנים. בחתונה הכי הכי גדולה שיש. יותר משל דודה חיה.

חלמתי חדר כזה ארוך, שמשמה אפשר להיכנס לאולם של החתונה וללכת לשולחן שמלא דברים – סנדויצ'ים כאלה קטנים עם כל מיני צבעים, שלא הכל טעים אבל יש מבוגרים שאוהבים את זה, וזה נורא יקר אז רק בחתונות שמים ככה. וממתקים, המון ממתקים, עם כסף וזהב, ושקופים כאלה ארוכים, ועם אדום ולבן וגם ביסלי וצ'יפס אדומים וירוקים. המון. כמו במכולת של מוטי, שאני תמיד רואה אבל הוא כבר לא מסכים לרשום לנו בכרטיס. וגם קולה. מלא קולה. גם דיאט. למי שרוצה להיות יפה ולא כזו מגעילה, שאין לה כבר מה  ללבוש מרוב זה שהיא שמנה. ואיש כזה לבוש, שמחלק שתייה בכוסות כאלה עם סוכר מסביב. אני מוציא את הלשון שלי רחוק רחוק, כמה שאפשר, מלקק ת'סוכר, שם ת'כוס ולוקח עוד אחת, כמה שאני רוצה. אף אחד לא אומר לי כלום כי זאתי החתונה שלנו, עם ביטוח לאומי. רק יין אמא לא מרשה לי, כי אני עוד קטן וצריך לגדול.  גם יש שולחן כזה עם מתנות וקופסה גדולה לשים כסף למתנה. כולם הולכים לשמה ושמים לנו כי כולם נורא אוהבים אותנו ושמחים, שיש לנו עכשיו משפחה עם ביטוח לאומי.

 לפני זה גם, הם הולכים לאמא ולביטוח לאומי שעומדים אתי ועם מיטל בכניסה, מחבקים אותם ומלטפים לי את הראש. אפילו שאני לא מכיר את כולם וחלק אני אף פעם לא יוהב, אני לוחץ להם את היד כמו גדול ומחייך אליהם, כמו שאמא לימדה אותי. הצלם רץ ומצלם את כולם אתנו ועם ביטוח לאומי ואפילו אומר להם איך לעמוד – שיצאו לנו תמונות יפות מהחתונה הזאתי בשביל האלבום חתונה, להראות לכולם, שיבואו אלינו לבית. גם לחברים שלי,  שאמא לא הזמינה את כולם ורק  את דליה השכנה עם הבת שלה, דנה, שהיא בכלל לא חברה שלי אף פעם. גם את שושי אמא של יובל היא הזמינה, עם כל המשפחה, כי אני תמיד הולך אצלם לשחק אתו, והוא החבר הכי טוב שלי בחצר וגם בבית ספר.

אחרי שכולם באו ואכלו קצת מהשולחן וגם שתו, וגם דברו ככה אחד עם השני וספרו כמה שיופי להם שהזמינו אותם לחתונה שלנו, אז הם נכנסים לאולם הגדול ששמה החתונה על באמת.

כזה גדול שמה, ומלא בלונים ונצנצים ואורות ומוזיקה, כמו שאמא אוהבת. האיש שעושה את המוזיקה אומר כל פעם מזל טוב לנו ולכל האורחים המכובדים שבאו לכאן להשתתף בשמחתנו. גם על השולחנות יש פרחים כאלה מחנות, בסידור כזה שאפשר אחר כך לקחת הביתה מי שאוהב. לבנים גדולים, ואדומים וצהובים עם סרטים. כתוב שמה, שזאתי החתונה של משפחת מלכה וביטוח לאומי.  והצלחות והכוסות הלבנות המבריקות האלה, שצריך נורא נורא להזהר שלא יפול וישבר, והמפיות  בצורה של פרח שמסביב לסכו"ם. וגם המספרים על השולחנות. בגדול, שכל אחד ידע איפה מותר לו לשבת, ואסור לשבת איפה ששל מישהו אחר.  

אמא ממש ממש יפה  בשמלה הלבנה הארוכה  עם השרוולים המצחיקים, שיש לה בתמונה שלה עם אבא שהיא שמה על הקיר. הכתר הקטן על הראש שלה מנצנץ בעיניים, שזה בכלל יותר יפה משל רינה הבת של דודה חיה. גם השער הארוך שלה, השחור, זה איך שהיא עם אבא בתמונה ולא כמו עכשיו, שהיא כבר לא צובעת אותו באיזה צבע שהיא רוצה. אני לא זוכר שאבא עוד היה אתנו אבל אמא אומרת, שהיא היתה הנסיכה שלו ותמיד הוא דאג שיהיה לה הכל, הכל, וגם לנו. מיטל כועסת שאני שואל. עוד פעם אתה, היא אומרת. תעזוב אותי, לא זוכרת כלום יותר.

ביטוח לאומי, עם המכנסיים הכחולות והחולצה האדומה, המבריקה, כולם רואים אותו. בגלל הגלימה הרחבה מהכסף שהוא שם על הכתפיים, שמתנפנפת על הידיים שלו, הארוכות, כמעט שלא רואים בכלל ת\'שרביט שיש לו ביד. לא מזהב, מכסף, שמיטל אומרת שזה יותר חגיגי. הקסמים שלו זה יותר טוב מזה בגן שנועה הביאה ליומולדת שלה. הכל מצליח לו. הפתעה מקבל רק מי שהתנהג הכי יפה ולא הפריע לו בקסמים אבל  בשבילי יש לו בצד שקית גדולה מלאה הפתעות, כי אני עכשיו במשפחה שלו. כולם, הפה שלהם כזה פתוח והם לא מבינים איך מצליח לו ככה הכל. רק אני על ידו, העוזר שלו. רק אני יודע, יחד אתו, איך עושים את כל הקסמים האלה. כולם מוחאים לנו כפיים וצועקים, ואז בא כזה שקט, 

המון. האיש הזה שמדבר מזמין את הכלה – יהודית מלכה ואת החתן – ביטוח לאומי, לצעוד אל החופה ולקדש את נישואיהם. כולם באים מסביב, ואני הולך לאט לאט עם אמא ושקט, רק מוזיקה כזאתי של חופה. ביטוח לאומי הולך לבד. אין לו משפחה. מסכן. רק אנחנו, עכשיו. הוא רצה שאני ילך אתו ומיטל עם אמא אבל אני לא משאיר את אמא ללכת בלעדי לכזה דבר. הרבי הזקן הזה אומר את כל המילים שלו, שאני לא מבין כל כך, וביטוח לאומי שם לאמא על היד את  הטבעת הגדולה מזהב מהחנות תכשיטים בקניון, שאמא תמיד מסתכלת שמה ולא נכנסת. טבעת הכי יקרה הוא קנה לה. יש לו הרבה כסף לביטוח לאומי. בסוף ביטוח לאומי דורך על הכוס כל כך חזק, שהפץ פץ של הזכוכית מכסה את כל האזניים.  תיכף הוא ואמא מתנשקים כי ככה זה תמיד בסוף של חתונה. גם הוא כל כך אוהב אותה, כמעט כמו אני. 

המוסיקה לריקוד באה. אמא וביטוח לאומי רוקדים רק הם, כי זה המסיבה שלהם ומגיע להם להיות ראשונים. אותי הם הזמינו, שרק אני ירקוד אתם. אני מחזיק להם בידיים ואנחנו רוקדים במעגל, יחד, אני, אמא וביטוח לאומי. הוא גם מרים אותי על הידיים ומסובב אותי באויר. זה קצת מפחיד אבל אני יודע שהוא לא יתן לי ליפול ולא בוכה בכלל, אפילו שכבר כואב לי הראש. כולם גם באים לרקוד ומרימים את ביטוח לאומי על הידיים למעלה. אפילו שהוא אין לו משפחה, אז כל המשפחה שלנו והחברים שמחים אתו ורוצים להשתתף אתו. טוב לו, לביטוח לאומי. הוא כל הזמן מחייך ומעיף נשיקות באויר. גם אמא רוקדת ושרה את השירים בקול רם כמו פעם, שהיא היתה מנקה את הבית ושמה מוסיקה בטייפ.

 אותי ואת אמא, ביטוח לאומי מחבק  חזק חזק ואומר, שאנחנו כל הזמן צריכים להיות אתו, ושלא נברח לו אף פעם. באמת הוא שמח, ביטוח לאומי, שאמא הסכימה להתחתן אתו ושיש לו אשה כל כך יפה וילדים כאלה, כמו אני ומיטל. מסביב, הם כולם מסתכלים עלינו ומחייכים אבל בעיניים שלהם הם קצת מקנאים. גם הם רוצים משפחה כמו שלנו.

באוכל, כל אחד מחפש את  השולחן שמותר לו. אנחנו עם ביטוח לאומי הולכים לשולחן הגדול, הכי יפה. תיכף על יד העוגה הגדולה עם השלוש קומות והקישוטים בוורוד והבובות של חתן וכלה ששמו שמה למעלה, להראות לכולם שזאתי העוגה של אמא וביטוח לאומי שמתחתנים. המלצרית מביאה לכל אחד מה שהוא החליט אבל אני לוקח מהכל, מה שאני רוצה, ומיטל גם. אמא וביטוח לאומי לא אוכלים כלום ורק מחזיקים ידיים. הם בטח נורא נורא מתרגשים, שזה קצת מפחיד להתחיל עכשיו משפחה חדשה.  הם גם צריכים ללכת בשולחנות ולדבר וגם לעשות תמונות. המון המון תמונות יהיו לנו. בטח נצטרך לקנות עוד אלבום אבל זה בסדר כי עכשיו יש לנו כמה כסף שאנחנו רוצים, וגם אפשר להשתמש בכסף של המתנות שכולם שמו בהתחלה. אני מביא לאמא קצת מים בכוס כי אני יודע שהיא צריכה לשתות הרבה, שלא תהיה חלשה כמו  בבית. נורא נורא חשוב לשתות מים, ככה למדנו במדע וטבע. אפילו שמתרגשים ולא רעבים, אז מים צריך, אורנה אומרת.

המפתח של אמא עשה כזה רעש בדלת, שתיכף הפסקתי באמצע. הוא תמיד קצת נתקע וצריך לסובב חזק אבל שלא ישבר. ישר קפצתי ורצתי. ראיתי כמה שהיא עייפה אז לא שאלתי כלום. אמא, לא טוב לה להתרגז, תיכף היא בוכה. אבל ביד שלה, ביד שלה לא היה שום שקית, ואני יודע שקרמבו אי אפשר לשים בתיק כי זה תיכף קווטץ\'. הוא בטח לא נתן לה, הביטוח לאומי המגעיל הזה. מסריח אחד, אפילו אם הוא ירצה הכי בעולם, אני לא יתן לו להתחתן עם אמא שלי. שאני יהיה גדול, אני יעבוד ואני יעשה המון כסף, ואני יקנה את הבית שלו ואת העבודה שלו ואני לא ישאיר לו כלום. אני יזרוק אותו לרחוב, והוא לא יוכל לראות טלויזיה אף פעם ויהיה לו קר, והוא יהיה כזה זקן עם פנים מקומטים ומלוכלכים וכל הבגדים שלו כאלה גם מקומטים ומסריחים, שכולם מעקמים את האף והולכים הצידה ולא רוצים לראות בכלל. בלילה, הכלב שיעבור שמה איפה שהוא ישן על המדרכה עם הקרטונים, יעשה עליו פיפי. גם בצלחת הזאתי בשביל שיעזרו לו אנשים בכסף אף אחד לא ישים שום דבר. כולם ירגישו פיכסה, ואפילו השוטר יכעס עליו ויגרש אותו כי האנשים לא רוצים שיהיה להם כזה פיכס שהם הולכים ברחוב. מגיע להם, לאנשים, שיהיה להם נקי ונעים. בשביל זה הם משלמים בעירייה. אפילו אמא משלמת להם כי אסור לא לשלם, גם כשאין. 

מגיע לו. שאני יהיה גדול, אני תמיד יתן לאמא כסף, המון, אפילו אם היא לא תבקש. כל מה שהיא צריכה אני יתן לה וגם סתם כסף, שיהיה לה בבית אם פתאום מתחשק לה. אבל הוא, אפילו אם הוא יבקש כמו שצריך ויגיד מילות קסם כמו שאורנה לימדה אותנו, אני לא יתן לו כלום. אפילו פרוסה לחם עם גבינה אני לא יתן לו.

אחרי זה, גם אנחנו אכלנו ת\'פרוסות לחם עם גבינה שלנו ו\'תעגבניה, מה שנשאר, והלכנו לישון.

ביום אחרי זה עוד פעם אמא הלכה והשאירה אותנו בבית לבד. היא לא הלכה לביטוח לאומי, בטח היא גם כועסת עליו. היא הלכה לדודה חיה, לקחת בגדים שנשארו לה מהילדים של רותי, הבת שלה. רותי יודעת לשמור, והם כמו חדשים אבל כבר קטנים עליהם וחבל לזרוק. לא ירד גשם והיה חם, אז ירדתי לגינה עם מיטל ושיחקתי עם יובל ואלון. ניצחתי אותם בתופסת שתי פעמים, ואלון רק פעם אחת כי פעם אחת הוא רימה וכן הייתי על גובה אפילו שהוא אמר שלא. שיחקנו גם קצת כדורגל אבל הכדור ברח לכביש ואמא של יובל לא הסכימה לנו יותר. היא ירדה עוד פעם  והביאה קרמבו. לכולם. אני בחרתי חום, כי את זה אני הכי אוהב.

ביום אחרי זה, כבר החופש חנוכה נגמר והלכנו לבית-ספר.