סְפִינַת הַשּׁוֹטִים שֶׁל חֲלוֹמוֹתֵינוּ

סְפִינַת הַשּׁוֹטִים שֶׁל חֲלוֹמוֹתֵינוּ הָעֲמוּסָה
בַּחֲלוֹמוֹתֵינוּ הַמְּמֻרְטָטִים,
הַמְּגֻבָּבִים עַל סִפּוּנָהּ,
שׁוֹקַעַת.

עֲטוּפָה מִכָּל עֵבֶר בְּמֵי אַפְסַיִם,
מַמְתִּינָה, כָּמוֹנוּ, בְּלִי נוֹעַ,
בְּלֹא עִנְיָן בַּחֲלוֹמוֹת
גּוֹסְסִים.

גַּם רַב הַחוֹבֵל הַנֶּעֱלָם, נֶאֱלַם דֹּם בְּאֵין
לוֹ מַלָּחִים. אֵינוֹ זוֹעֵק פְּקֻדּוֹת, אוֹ
בַּקָּשׁוֹת סִיּוּעַ. אֵין פְּנַאי
בְּיָדוֹ.

מְבַקֵּשׁ לְהַצִּיל מַשֶּׁהוּ, לִדְחוֹת אֶת הַקֵּץ, הוּא
עוֹרֵם עַל יָדָיו סְחָבוֹת חֲלוֹמוֹת שֶׁבָּא יוֹמָם,
מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁלִיךְ, לְהָקֵל אֶת הַמַּשָּׂא,
גַּם אִם בָּרוּר גַּם לוֹ שֶׁהַכֹּל
הוּא רַק עִנְיָן שֶׁל
זְמַן.