דידו (ש .דידובסקי)

אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ מוֹצִיאִים אוֹתִי מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת
אוֹת אַחֲרֵי אוֹת, אֶת כֹּל הָאוֹתִיּוֹת
שְׂרוּעוֹת בָּאֲפִיסַת כּוֹחוֹת
בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב
לִפְנֵי עוֹד יוֹם קָשֶׁה
נֶאֱסָפוֹת לִשְׁאֹל
מַה קָרָה אֵיךְ הַדָּף נִקְרַע
אֵיךְ הִתְיַבֵּשׁ וְהִתְפּוֹרֵר וְאֵיךְ הַכֹּל קָרַס

זֶה מְאֹד מְעַיֵּף:
הַיּוֹם קָצָר,
הָאוֹר נִגְמָר מַהֵר,
הַחֹשֶׁךְ מִשְׁתַּלֵּט
עַל יוֹתֵר וְיוֹתֵר
זֶה מְעַיֵּף מְאֹד
הַכֹּל בּוֹעֵר
גַּרְגֵּר גַּרְגֵּר
עַד שֶׁהָאֵשׁ תִּכְבֶּה
וְהָר חָדָשׁ יִתְגַּלֶּה
וְעָלָיו נִצְטָרֵךְ לְטַפֵּס
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָאֵפֶר יִשְׁקַע
וְרַק הַתְּנוּעָה הַזֹּאת
נוֹתֶנֶת לָנוּ לְהַאֲמִין
שֶׁעוֹד יֵשׁ בָּנוּ חַיִּים
שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ בָּנוּ אֵשׁ
שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ
סִכּוּי

Scroll to Top