יהודה ויצנברג ניב

דברנו ודברנו

דִּבַּרְנוּ וְדִבַּרְנוּ

וַאֲנִי עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי,

נוֹתֵן לְקַרְנֵי-הַשֶּׁמֶשׁ הַבְּרוּכוֹת

לָבוֹא בֵּינֵינוּ.

הַכֹּל הִתְרַחֵק,

הַקִּירוֹת נַעֲשׂוּ מוּפַזִּים,

הַתִּקְרָה הָפְכָה

אֵינְסוֹפִית.

מִמֶּרְחָק רַב,

כְּמִתּוֹךְ עֲרָפֶל-הָזוּי

שֶׁל חֲלוֹם

יָכֹלְתִּי לִרְאוֹתֵךְ

מִתְרַחֶקֶת-מִתְקָרֶבֶת חֲלִיפוֹת,

חוֹרֶצֶת נֶגְדִּי לָשׁוֹן.

בהפסקות

בַּהַפְסָקוֹת

שֶׁבֵּין רַחֲצָה לְרַחְצָה

אֶקַּח בְּפִי

בְּלִי-בּוּשָׁה

אֶת הַחוֹל הַצָּהֹב

שֶׁקָּבוּר בְּמַיִם

וְאֶגְרְסֶנּוּ בְּשִׁנַּי עַד-דַּק.

מִי שֶׁקָּבַר

אֶת הַחֹל הַחַם בְּמַיִם

אֵינוֹ חָשׁ אֶת דְּכִי-הַיָּם

כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן.

הוּא רַק חָשׁ

אֶת תְּשׁוּקָתוֹ הַקָּרָה

שֶׁל הַיָּם לָקַחַת מִמֶּנּוּ

אֶת חַיָּיו הַיְּקָרִים.

קחי למשל

קְחִי לְמָשָׁל

אֶת מַחְשְׁבוֹתַי,

הֵן בּוֹכוֹת בְּתוֹכִי בְּכִי יָבֵשׁ,

הֵן עוֹלוֹת מִן הָרַחֲצָה

מְלֻכְלָכוֹת מִשֶּׁהָיוּ

וּמַזּוֹת עַל סְבִיבָן כַּמָּה טִפּוֹת

בֹּשֶׂם מֵימִי.

אֲנִי לֹא מְחַדֵּשׁ דָּבָר,

אֲבָל אֲנִי כּוֹאֵב

אֶת שׁוּלֵי-הָרְחוֹב בְּמַחְשְׁבוֹתַי,

צַעֲקַת הַזִּכְרוֹנוֹת

שֶׁנִּנְעֲלָה בְּתוֹכָן שָׁנִים רַבּוֹת

חוֹמֶקֶת עַתָּה

הַחוּצָה.

Scroll to Top