ספוקן: היום שבו זרקו אותנו לים

 הַיּוֹם שֶׁבּוֹ זָרְקוּ אוֹתָנוּ לַיָּם

הִתְחִיל מַצְחִיק

רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה סִפֵּר בְּדִיחָה

עַל כּוֹחֵנוּ, עָצְמָתֵנוּ, יְכָלְתֵּנוּ

אוֹ סְתָם כַּמָּה שֶׁהוּא חָזָק וְנִפְלָא.

וְאָמַר אֵין מָה לִדְאֹג, הַכֹּל מְצֻיָּן

אֲנַחְנוּ עַם חָזָק, גָּאוֹן, נָדִיב, אַכְזָר וְאֵיתָן.

וְאָז

מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים צוֹעֲדִים לְעֵבֶר הַיָּם

חֶלְקָם צוֹעֲדִים מֶרְחַקִּים עֲצוּמִים

מִכָּל הַמְּדִינוֹת הַמַּקִּיפוֹת אוֹתָנוּ

מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנִּמְצָאִים סְבִיבֵנוּ

שִׂחֲקוּ אִתָּנוּ בְּתוֹפֶסֶת שַׁרְשֶׁרֶת

מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים בְּשַׁרְשֶׁרֶת מִתְקַדְּמִים

צַעַד אַחַר צַעַד אֶל תּוֹךְ מְדִינַת הַיְּהוּדִים

כָּל הַנִּקְרָא בְּדַרְכָּם – בְּגוּפָם דּוֹחֲפִים

אֶת מִי שֶׁנֶּעֱמַד בַּמָּקוֹם – עַד מָוֶת רוֹמְסִים

וּלְאַט לְאַט אֶל הַיָּם מִתְקַדְּמִים

עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר מָקוֹם בְּתוֹךְ מְדִינַת הַיְּהוּדִים

וְכָל הַתּוֹשָׁבוֹת וְכָל הַתּוֹשָׁבִים

הַזְּקֵנִים הַמְּבֻגָּרִים יְלָדוֹת וִילָדִים

הַמְשִׁיכוּ לְהִדָּחֵק אֶל בֵּין הַגַּלִּים

וְהַשַּׁרְשֶׁרֶת מַמְשִׁיכָה , מִתְקַדֶּמֶת וְדוֹרֶסֶת

מַחֲלִיפִים בִּמְהִירוּת כָּל חֻלְיַת אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְעַיֶּפֶת

מֵאֲחוֹרֶיהָ עוֹד וְעוֹד אֲנָשִׁים

אֶחָד לְיָד וְאַחֲרֵי הַשֵּׁנִי צוֹעֲדִים

עַד שֶׁלְּבַסּוֹף

עָמְדוּ עַל הַחוֹף