יעל רן

 
 

           *

אִלּוּ לֹא נִשְׁאַרְתָּ בַּשֶּׁמֶשׁ

אִלּוּ שַׂמְנוּ מַסֵּכָה

אִלּוּ הֶחֱלַפְנוּ מְטַפֵּל

אִלּוּ מָצָאנוּ רוֹפֵא מֻמְחֶה

אִלּוּ שִׁלַּמְנוּ יוֹתֵר

אִלּוּ הִתְפַּלַּלְנוּ חָזָק יוֹתֵר

אִלּוּ חָזַרְנוּ בִּתְשׁוּבָה

אִלּוּ בִּקַּרְנוּ יוֹתֵר

אִלּוּ שָׁמַרְנוּ יוֹתֵר

 

אִלּוּ וְאִלּוּ וְאִלּוּ

 

כְּמוֹ לַמָּוֶת, אֵין לְזֶה סוֹף

 

           *

לִכְאוֹרָה הִתְאַבְּדוּת

הֶפְסֵד יָדוּעַ מֵרֹאשׁ

בְּגוֹרַל הָאֲהָבוֹת.

אַךְ בִּפְנִים הַקּוֹל

קוֹרֵא לְחַכּוֹת

לְהַמְתִּיק בִּמְעַט קַדְרוּת

לְהִסְתַּנְוֵר מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַשִּׁקְרִית

לְאַבֵּד שְׁלִיטָה

לְהוֹשִׁיט שְׁתֵּי יָדַיִם רְפוּיוֹת

גַּם בִּמְחִיר קְטִיעָה.

                *

הֲיִיתֶם רוֹצִים שֶׁאֲדַבֵּר עַל נַרְקִיסִים

שֶׁאַדִּיף נַרְקִיסִים

שֶׁאֶעֱנֹד אוֹתָם עַל צַוָּארִי

וְרָאשִׁי כְּמוֹ הָיוּ כֶּתֶר

 

אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הַצַּחֲנָה

כֻּלָּם יַבִּיטוּ הָאֶחָד עַל הָאַחֵר

וְאִישׁ לֹא יָקוּם וְיַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה

 

נַרְקִיסִים אַתֶּם רוֹצִים

 

אֲבָל אֲנִי

שֶׁהֵרַחְתִּי אֶת רֵיחַ הָרִקָּבוֹן

וְרָאִיתִי אֶת עֹמֶק הַבּוֹרוֹת

אֲנִי שֶׁעָנַדְתִּי אֶת הַהֶפְקֵר

וְעַל רֹאשִׁי הֻנְּחָה מִטְפַּחַת יַתְמוּת

אָבִיא עַד פִּתְחְכֶם

אֶת רֵיחוֹת הַבַּרְזֶל

וּמִלּוֹת הַהִפָּרְדוּת.

 

                           *

אֵיךְ תַּסְבִּירִי שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁאוֹהֶבֶת יַצִּיבוּת

אֲבָל בּוֹחֶרֶת בְּכָל מָה שֶׁמִּתְנוֹעֵעַ.

שֶׁאַתְּ נִדְבֶּקֶת אֶל הַשִּׁגְרָה אֲבָל

כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּחַיַּיִךְ הוּא חִלּוּפֵי עוֹנוֹת.

שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁבָּךְ הִיא אַחַת

כְּשֶׁפְלִרְטוּטִים הֵם עַיִן קַלָּה עַל הַהֶדֶק.

שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת "הֲכִי חָשׁוּב זֶה הָ-אֲנִי", אֲבָל בּוֹגֶדֶת בּוֹ לְלֹא הֶפְסֵק.

הַפְּסִיכוֹלוֹג יַגִּיד – יֵשׁ שֹׁנִי בֵּין תַּבְנִית הַסִּפּוּר לַמְּצִיאוּת

הָרַצְיוֹנָלִיסְט יִטֶּה לִבְחֹר בַּגִּוּוּן

הַפְּסִיכוֹאָנָלִיסְט יֹאמַר – דּוּ קָטְבִּיּוּת

וְהַמְּנַתֵּחַ הַפְּנִימִי יְאַמֵּת אֶת הַכֹּל

וִיתַבֵּל בְּהוּמוֹר שָׁחֹר וּבְתֵרוּצֵי בְּרִיחָה

מִפְּנֵי גּוּפִי שֶׁנֶּחֶרְבָה בְּרִיאוּתוֹ

בְּטֶרֶם מָלְאוּ לוֹ

שְׁלֹשִׁים שָׁנָה.

Scroll to Top