גיזת הזהב

אֲנִי וְאַרְגּוֹנָאוּטִים אֲחֵרִים

נֶאֱבָקִים לְפֵרוּרֵי גִּזַּת הַזָּהָב.

יָאסוֹן בְּלִשְׁכָּתוֹ צָפוּן,

הֶרְקוּלֶס מְאֹהָב בְּנַעַר הַסִּפּוּן

וְלִי אֵין סִכּוּי הָגוּן

לָשׁוּב מֵהַמַּסָּע הַזֶּה חַי.

אוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב תּוֹמָס מָאן,

הַחַיִּים הֵם בְּעָיָה לְלֹא פִּתָּרוֹן.

אֲבָל לְהִתְקוֹטֵט עַל פֵּרוּרֵי זָהָב

זֶה גַּם סוּג שֶׁל

פִּתָּרוֹן.

בירידה לכפר מנדה

בַּיְּרִידָה לִכְפַר מַנְּדָא

יֵשׁ סִבּוּבִים מְפֻתָּלִים,

שֶׁלֹּא הָיוּ מְסֻכָּנִים

אִלְמָלֵא הַנּוֹף הַמַּטְרִיף,

שֶׁכְּמוֹ הַסִּירֵנוֹת שֶׁל אוֹדִיסֵיאוּס,

אָסוּר לְהַבִּיט בּוֹ

אִם רוֹצִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה.

בִּרְכֵּךְ הַחֲשׂוּפָה

שֶׁמִּתְחַכֶּכֶת בִּי

מִיָּמִין לְמוֹט הַהִלּוּכִים,

לֹא תּוֹרֶמֶת לַמַּאֲמָץ.

אוּלַי אַגִּיעַ הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם,

וְאוּלַי לֹא.

זֵאוּס הִנְחָה אֶת אוֹדִיסֵיאוּס

לְמַיִם שְׁקֵטִים.

אוֹתִי, הַפִּתּוּי

לַחְשֹׂף אֶת מַעֲלֵה רַגְלֵךְ

מַנְחֶה אֶל

יָם גּוֹעֵשׁ.