– 3 –
– 4 –
"אף אחד לא יצא מביתין לעשות בלגן, אתה יודע את זה קפטן, אתם בודקים".
דווקא עצרנו אחד משלהם שכמעט הפך לשהיד וישב במגידו, אבל אני עניתי לשייח' ש"אני יודע. בקשר לדרך, זה מחוץ לתחום הסמכות שלנו, אני אבדוק עם המינהל מה אפשר לעשות".
"הכבשים שלך נמצאות בוואדי סווינית. במערה ליד עין חימרה, יש שם רק מערה אחת, צד שמאל אם אתה בא מהכביש, כשתגיע תבין. הן מסתתרות טוב, אלו כבשים חכמות מאוד, תזהר", אמר בפנים חתומות.
הודיתי לו ובקשתי בנימוס אישור ללכת, "אתה יודע למה אני מחבב אותך קפטן שאול?" שאל לפתע. המשפט תפס אותי לא מוכן, לא הספקתי לענות לפני שהוא המשיך, "בגלל שאתה לא עושה הצגות. יש אנשים שהדם שלהם מכריח אותם לדבר אמת".
כשיצאתי לרחוב ראיתי שני נערים בגילאי העשרה נשענים על הקיר המקביל. את האבן מאחורי גבם עיטרה חתימת לגיון רומי שחוקה. הם היו מבסוטים מידי והסתכלו פנימה לתוך הג'יפ על דוד, שאחז חזק ב M-16 שלו ונראה על סף התקף לב.
ניגשתי לנערים "מה יש?" שאלתי.
"השיח' אומר שיום אחד אתה תהיה קפטן גדול", אמר המבוגר שבהם.
"השיח' יכול להגיד מה שהוא רוצה, אבל אני עוד חצי שנה שותה מילקשייק מנגו-קוקוס בתאילנד", עניתי בחיוך.
"איזה תאילנד?" הילד תהה בגבות מכווצות.
"זאת מדינה באסיה. עזוב, לא חשוב, לא אמרתי כלום".
"אסיה?"
"לא משנה".
"יש לך סיגריה קפטן?"
המעיין שאותו הזכיר השייח' לא היה רחוק מציר אלון, היה אפשר לראות את הצוק מעליו מהמחסום של הצנחנים על הכביש. החלטתי להציץ לפני שאני מגיעה לפלוגה ומעביר הלאה את המידע. הייתי סקרן וגם עשיתי איזו פשלה מודיעינית באותו החודש, כך לא רציתי לצאת בהצהרות לפני שיש לי משהו בידיים, כבשים הן נכס דינמי. השארנו את הרכב במחסום, דוד כמובן התנגד נחרצות והזכיר את הצלף שנוכחותו הפחידה אותו יותר מהאל עצמו.
הסברתי שאנחנו הולכים לאמצע שום מקום והזכרתי את הדרגות שהופכות אותי לשלל איכותי ממנו"