– 9 –
דוגמה לכך שגם נהג אמיץ יכול לתפעל אירוע מורכב.
לא הגעתי למילקשייק המיועד בתאילנד, בסוף החקירות הובהר לי על ידי הגורמים המתאימים שהם מעוניינים שאשאר בצבא. תשעה חודשים אחר כך, כשהכתף החלימה, נסעתי שוב לראות את שיח' צמואיל. באופן רשמי מטרת הביקור הייתה איסוף מידע על אמל"ח גנוב. בפועל היה ברור לי שהנסיעה מיותרת וצמואיל לא יגיד כלום, גם אם הוא יודע בדיוק איפה נמצאים אמצעי ראיית הלילה שלנו. נסעתי כי הרגשתי צורך לראות אותו, משהו בסיפור לא היה סגור בשבילי, כמו ספר שאיבדתי את העמודים האחרונים שלו. צמואיל הכניס אותי פנימה מהר וגירש את הילד, הוא פקד עלי לשבת על הכורסא ונשאר לעמוד.
הוא עמד קרוב אלי ושלח אצבע לכיווני החזה שלי, כעד מאשים, "מי אתה חושב שאתה?! אה?, הולך לבד עם הנהג המפגר שלך כאילו אללה בכבודו ובעצמו שומר עליך".
"הוא לא ירה," פסקתי.
צמואיל מחה עם היד באוויר בכעס ואמר משהו על גאווה, אחר כך התיישב והמשיך בטון רגוע יותר. "עשית טעות שאול ואתה תשלם עליה מחיר יקר יותר ממה שאתה מסוגל. היית צריך להרוג את הילד, על מגש של כסף נתתי לך אותו, אתה חושב שסתם נתתי? יש בו דם רע, הוא יגדל ויעשה בעיות גדולות לכולם, הוא חכם יותר מהאח שלו. הם שניהם נראים כמו יהודים והם מרגישים שהם צריכים להוכיח שהם לא".
ממש לא התכוונתי להודות בפניו, שהסיבה לביטחון העצמי המופרז שלי, הייתה כי באותו היום האמנתי באמת ובתמים שדיברנו על כבשים. בטח שכשחשיבה מעט יותר מעמיקה על בני הצאן האבודים הייתה מביאה אותי למסקנה הנכונה, שתוך פחות מעשרים וארבע שעות מהרגע בו נעלמו, הם היו תלויים פשוטי עור וחסרי מעיים על ווי פלדה באחת הקצביות של רמאללה.
"אני מאמין בהזדמנות שנייה," אמרתי בגאווה.
צמואיל חייך בבוז ואמר שהוא חשב שכבר הבנתי, שכל הרעיונות של היהודים לא תקפים ברגע שחוצים את הגדר. אחרי זה הוסיף ש"מאז המקרה הנערים מדברים עליך בצורה שאני לא אוהב, לא רק פה בכפר. אתה לא יודע, אבל זה דבר נורא להעריץ את האויב שלך. מסוכן, לכולם. אני בטוח שלא חשבת על זה לפני שעשית מה שעשית".
"לא. פעלתי מהלב". עניתי. השייח' בחן את הפנים שלי בחומרה ואני שאלתי ברגע של חולשה, "אז אתה כבר לא חושב שאני אהיה 'קפטן גדול', שיח'?"
במשך רגע ארוך הוא הביט עמוק אל תוך עיניי, חוקר ונוזף במבט חודר אחד וענה בקול שהיה בו מין העצב: "אתה תהיה, שאול. אם אתה רוצה או לא רוצה, אתה תהיה".
– סוף –