חֲלוֹם

בִּזְמַן שֶׁבִּטְחוֹנִי מִתְעַרְעֵר וּמִתְפּוֹרֵר

לִשְׁבָבֵי סַבּוֹן בַּגִּגִּית,

כִּסּוּיֵי מְבוּשֵׁיךָ

טְבוּלִים בְּמַיִם

מַמְתִּינִים שֶׁאֲכַבְּסֵם

וַאֲקַרְצֵף אֶת מַצְפּוּנְךָ

בְּקֶצֶף רֵיחָנִי.

הִשְׁתַּפַּכְתָּ שֶׁזִּנִּיתָ

עִם הַחֲבֵרָה שֶׁהֶאֱמַנְתִּי שֶׁהִיא חֶבְרָתִי הַטּוֹבָה

הַפָּחוֹת שׁוֹבָת לֵב מִבֵּינֵנוּ, לְטַעְמְךָ

זוֹ הַמַּעֲכִירָה אֶת נֹגַהּ יָמַי,

לִדְבָרֶיךָ.

"יֵשׁ לָהּ שָׁדַיִם גְּדוֹלִים מִשֶּׁלְּךָ" צִיַּנְתָּ בְּקֵהוּת חוּשִׁים

בַּזְּמַן שֶׁיָּדְךָ הֶחֱלִיקָה עַל שׁוֹקַי שֶׁצִּמְּחוּ שֵׂעָר.

מַבָּטִי סֵרֵב לָנוּחַ עַל

תְּפִיחָה קַלָּה בְּבִטְנָהּ

בִּתְּמוּנָתָהּ אֲשֶׁר סָקַרְתָּ

בָּהּ בָּעֵת שֶׁכָּתַשְׁתָּ אֶת אַהֲבָתִי,

אֵינֶנּוּ נְשׂוּאִים, אֲנִי סוֹחֶטֶת מִלִּים בּוֹשׁוֹת

וּמְשַׁחְרֶרֶת אֶת תַּחְתּוֹנֶיךָ לַחָפְשִׁי.