תיקון טעות

אֲנִי כַּנִּרְאֶה טוֹבָה

מִשֶּׁחָשַׁבְתִּי,

אֲנִי מֻכְרָחָה לִהְיוֹת טוֹבָה

מִשֶּׁחִשַּׁבְתִּי, מִשֶּׁסָּפַרְתִּי וְזָכַרְתִּי לְעַצְמִי

מִשֶּׁרָאִיתִי וּמִשֶּׁתֵּאַרְתִּי אֶת עַצְמִי

לְעַצְמִי. כִּי אַחֶרֶת, אֵיךְ אֶפְשָׁר

שֶׁיֵּשׁ דָּבָר –

זָהֹב, מוּאָר, טָהוֹר,

מָתוֹק כָּל כָּךְ

שֶׁבָּא מִתּוֹךְ תּוֹכִי

צָמַח בִּי וְעַכְשָׁו

הוּא נָח

בְּשֶׁקֶט עַל מִזְרָן

עָצוּם עֵינַיִם וּמְמַצְמֵץ

בְּפֶה קָטָן —

צְרוֹר נְשִׁיקוֹת לֹא מוֹדָעוֹת?

אַחֶרֶת, אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת

שֶׁכָּךְ צָמַח לִי לֵב כָּזֶה

מִחוּץ לַגּוּף?

הַגּוּף שֶׁלִּי – הַמְּשֻׁמָּשׁ וְהַבָּשֵׁל,

כִּמְעַט עַתִּיק…

לֵב נָקִי וְרַךְ כָּזֶה

אוֹר זָהֹב מוּפָז כָּזֶה

מָתוֹק… דָּבָר מָתוֹק…

הֲרֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר

הֲרֵי מֻכְרָח לִהְיוֹת

שֶׁמַּשֶּׁהוּ בִּי בְּכָל זֹאת

וְאַף לַמְרוֹת הַכֹּל, שִׁמֵּר

גַּרְעִין שֶׁל טוֹב.

גַּם אִם הַגּוּף שֶׁלִּי מִצָּה

מִתּוֹךְ תּוֹכוֹ, וְאָז פָּלַט

כְּמוֹ בַּכִּחְכּוּחַ,

רַק הָפוּךְ,

אֶת כָּל מָה שֶׁיָּפֶה,

אֶת מָה שֶׁטּוֹב וָרַךְ,

וּמְבֹרָךְ

וְכָל אֲשֶׁר נִשְׁאַר  –

הוּא הֶעָכוּר, הַלֹּא בָּרוּר,

אוּלַי הַלֹּא כָּל כָּךְ מֻצְלָח,

הֲכִי שֶׁאִם יָצָא דָּבָר יָפֶה כָּל כָּךְ,

וַדַּאי הָיָה שָׁם מַשֶּׁהוּ טוֹב,

הָיָה מֻכְרָח

לִהְיוֹת שָׁם גַּם לְעֻמָּתוֹ,

שָׁם בְּעִרְבּוּב הַהִיּוּלִי שֶׁבְּתוֹכִי

גַּרְעִין שֶׁל טוֹב

כְּדֵי לִבְרֹא אוֹתוֹ.

אֲנִי מֻפְתַּעַת לְגַלּוֹת,

לְהִתְבַּדּוֹת, לְהֵעָמֵד עַל טָעוּתִי.

אֲנִי מֻפְתַּעַת לְגַלּוֹת שֶׁבְּכָל זֹאת

הָיָה שָׁם מַשֶּׁהוּ – מִמֶּנּוּ לְהָבִיא –

לִנְבֹּט, וּלְהַצְמִיחַ כָּךְ,

כְּלַפֵּי הָאוֹר אֶת לְבָבִי

הָיָה גַּרְעִין טוֹבִי.

יֶשְׁנוֹ – גַּרְעִין טוֹבִי.