החלום על מרת לאה
נִקְרֵאתִי לְמוֹשַׁב צַדִּיקִים לְטַהֵר אֶת נִשְׁמַת מָרַת לֵאָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּאָחֵז בִּבְנוֹתֶיהָ. הִיא כְּבָר אֵינֶנָּהּ, מֵתָה, וְצָרִיךְ לְהִתְעָרֵב וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשָׁהּ בַּמְּרוֹמִים כְּדֵי שֶׁתְּשַׁחְרֵר מִמְרֵרָתָהּ אֶת בְּנוֹתֶיהָ.
כִּבְּדוּ אוֹתִי כְּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹן בְּמוֹשַׁב מְקֻבָּלִים, מוֹשָׁב שֶׁל תִּקּוּן בִּירִיד מִיסְטִיקָנִים. מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן הֵסֵבּוּ גְּבָרִים חֲרֵדִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר נֶעֱמַדְתִּי בְּרֹאשׁוֹ, הֵלַטְתִי פָּנַי בְּיָדַי, נָתַתִּי קוֹלִי בִּתְפִלָּה וּבְבֶכִי וְקָרָאתִי לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעֲלֶה וִיְרוֹמֵם וִיפָאֵר וִיהַדֵּר וִיקַלֵּס אֶת נִשְׁמַת מָרַת לֵאָה, וְיִטֹּל מִמֶּנָּה אֶת מְרֵרָתָהּ, כָּל הַמְסוּבִּים הִזְדַּעַזְעוּ מֵרֹב יִרְאַת קֹדֶשׁ. לֹא הָיְתָה בְּרִיָּה אַחַת מִסָּבִיב שֶׁלֹּא שָׁמְעָה לְשַׁוְעָתִי.
מִיָּד בְּסִיוּם תְּפִלָּתִי נֶעֱלַם הַשֻּׁלְחָן, נֶעֶלְמוּ הַמְּקֻבָּלִים, נֶעֱלַם גַּם יָרִיד הַמִּיסְטִיקָנִים. מָצָאתִי אֶת עַצְמִי יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת מִדְרָכָה בִּרְחוֹב מְזֹהָם. גָּדוּשׁ אַשְׁפָּה. לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ הִגַּעְתִּי אֵלָיו וּמַה מְּקוֹמִי בּוֹ. צָעִיר מְכֻנָּם אֶחָד הִתְיַשֵּׁב לְצִדִּי וְאָמַר לִי, שֶׁכָּל זֶה לֹא הָיָה כְּלָל, רַק מָשָׁל הָיָה, מִלְּבַד זֶה שֶׁאָכֵן נִקְרֵאתִי לְתַקֵּן בָּעֶלְיוֹנִים נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל.
מְעַט לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁל ב' דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה התשפ"ד, אַחֲרֵי בְּקשִׁי ד' שָׁעוֹת שֵׁנָה, מָצָאתִי עַצְמִי בְּמִטָּתִי. הִתְהַפַּכְתִּי עַל מִשְׁכָּבִי, מְבַקֵּשׁ לָשׁוּב לַשֵּׁנָה, אֶל אַרְצוֹת הַחֲלוֹם, לְעֶלְיוֹנִים וּלְתַחְתּוֹנִים. וְלֹא צָלַח בְּיָדִי. קַמְתִּי לִכְתֹּב אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה, וְלָצֵאת אֶל עָמַל יוֹמִי.
ב' דראש השנה התשפ"ד.
מכתב למשוררת מתה
אָמְרוּ לִי רַק: כָּאן מֵתָה מִישֶׁהִי.
נִשְׂמַח אִם תָּבוֹא וְתִקַּח מִבֵּיתָהּ
מַה שֶּׁנּוֹתַר, מַה שֶּׁתִּרְצֶה.
הָדַפְתִּי אֶת דֶּלֶת הָעֵץ הַיְּשָׁנָה, שֶׁשְּׁמֵךְ
הוּסַר מִמֶּנָּה, שֶׁלֹּא לְבַיְשֵׁךְ, נִכְנַסְתִּי
אֶל דִּירָתֵךְ הָרֵיקָה, הַמּוּאֶרֶת בְּאוֹר
מְלָאכוּתִי, חַלּוֹנוֹתֶיהָ מֻגָּפִים,
וְהִתְחַלְתִּי עוֹבֵר עַל כְּלֵי הַמִּטְבָּח שֶׁלָּךְ –
כּוֹסִיוֹת יַיִן אֲרוּזוֹת עֲדַיִן
בְּחָבַק הַנַּיְלוֹן שֶׁבּוֹ קָנִית אוֹתָן,
צַלָּחוֹת חֶרֶס קְטַנּוֹת, מְעֻטָּרוֹת,
הַמְּגֵרָה שֶׁל מַפּוֹת הַשֻּׁלְחָן.
רַק כְּשֶׁנָּבַרְתִּי בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלָּךְ,
בִּמְגֵרַת הַשִּׁדָּה לְיַד מִטָּתֵךְ,
מָצָאתִי אֶת סִפְרוֹן הַתְּחִנּוֹת, אֶת
מַחְבֶּרֶת דַּפֵּי הַבֹּקֶר שֶׁלָּךְ, וְאֶת
פִּנְקָס הַסְּקִיצוֹת הַקָּטָן, וּבוֹ
מֵהֶם טָוִית בְּדִמְיוֹנֵךְ
עוֹלָמוֹת שֶׁל זָהָב.
ְאָז הֵרַמְתִּי אֶת שְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת
הַקְּטַנּוֹת, הַמְּמֻסְגָרוֹת, שֶׁלָּךְ, עִם
כֹּל אֶחָד מִן הַנְּכָדִים, וְאַחַת
שֶׁל בֵּן זוּגֵךְ הַמֵּת, וּשְׁמֵךְ
כָּתוּב מֵאֲחוֹרֵיהֶן, וְנֶחְרַדְתִּי –
אֲנִי אָכֵן מַכִּיר אוֹתָךְ. מָה
אֲנִי עוֹשֶׂה כָּעֵת בְּבֵיתֵךְ. מַדּוּעַ
נִקְרֵאתִי אֵלָיו בַּחֲלוֹמִי, לִטֹּל
מִמֶּנּוּ מִשְּׁאֵרִית חַיַּיִךְ?
וְיָדַעְתִּי – בַּעֲבוּר פִּנְקָס הַסְּקִיצוֹת הַזֶּה
נִקְרֵאתִי הֵנָּה, לְתִתוֹ בְּסֵפֶר לְזִכְרֵךְ,
וּבְטֶרֶם הֶעִירָנִי הַשָּׁעוֹן
נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁכָּךְ אֶעֱשֶׂה.
(לכל גיליונות "נתיבים" ניתן להגיע דרך התפריט הראשי תחת "ארכיון")