קִרְעֵי חֲלוֹם
תִּתְעוֹרְרִי כְּבָר מֵהַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּךְ
תִּפְקְחִי עֵינַיִם וְתִרְאִי
הַכֹּל שׁוֹמֵם כָּאן.
כְּמוֹ שֶׁחָזוּ מַגִּידֵי הָעֲתִידוֹת –
גַּם צֶלּוֹפָן וָרֹד סוֹפוֹ לְהִקָּרַע.
תִּתְעוֹרְרִי כְּבָר,
תִּרְאִי אֵיךְ הַשָּׁחֹר נִרְאָה.
בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה
בַּבָּתִּים שֶׁבַּתְּמוּנוֹת הָיוּ פַּעַם
אֲנָשִׁים
בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה שֶׁבַּתְּמוּנוֹת הֵם
אָהֲבוּ וְשָׂמְחוּ וְגִדְּלוּ וְחִבְּקוּ
בַּבָּתִּים שֶׁבַּתְּמוּנוֹת הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ
פְּתוּחִים לַחֲלוֹמוֹת
וְאָז הָרוּחַ בָּא
וְחָטַף אֶת הַזְּמַן
וּבַבָּתִּים הָאֵלֶּה הָיוּ דְּמָעוֹת
וְהָאֲנָשִׁים שָׁם נִפְרְדוּ
מֵהַבָּתִּים מֵהַשָּׁנִים מֵהַחִבּוּק
מֵהַזְּמַן
וּמֵהַבָּתִּים הָאֵלֶּה שֶׁבַּתְּמוּנוֹת נוֹתְרָה
רַק עֵדוּת עַל פְּנֵי נְיָר עַל גַּבֵּי בַּד
וְרַק הַחַלּוֹנוֹת שָׁם עוֹד מְחַכִּים
לַחֲלוֹמוֹת