מיקי מילר
מלאכים בסולם ואיש כפתרון חלומו (המשך)
- שאלת "משמעות החיים": קרל גוסטב יונג, בפסיכואנליזה שלו מייחס ללשון הסמלים של החלום, במקביל לסמלים המתגלים במיתוסים ובריטואלים קדומים, חשיבות רבה ביותר. הוא מוצא בחלומות מקור לפיענוח התת מודע הקולקטיבי והאישי. הואיל ובניגוד לפרויד – אין מדובר אצלו רק בסיבות הפתולוגיות שהחלום מגלה, לא רק ב"פשר החלומות", הוא מכוון את מחקריו אל משמעותם. הפסיכואנליזה של יונג היא תכליתית, הבנת החלום קשורה אצלו בפיענוח של "קוד" אישי-קולקטיבי, באמצעותו מגלה האדם את מקומו בעולם. התהליך שיונג קורא לו "אינדיווידואציה" הוא חיבור של אדם עם ייעודו, עם משמעות חייו. – האם החלומות הם המפתח לזה? האם אנחנו "מוצאים" עצמנו בתוך החלום, מבינים את עצמנו בתוכו, רואים בו משמעות נסתרת הצריכה חשיפה? כך, אגב, מתייחסת המסורת המדרשית והפרשנית לחלום הסולם, בהבדל אחד, הקשור במקרה שלפנינו לדמות עצמה. יעקב איננו רק האיש, הדמות שעלילות חייה מוצגות מלידתה ועד מותה בשיבה טובה במצרים, אלא הוא בה במידה גם העם, הישות הקולקטיבית שתישא את השם שיינתן לו לאחר שיאבק עם המלאך [בראשית לב, 25-33], 'ישראל'. וכך רואה המדרש את משמעות החלום הזה כסמל להיסטוריה: "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה…והנה מלאכים עולים ויורדים בו – אלה שרי אומות העולם, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שָׂרָהּ של בבל עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום [=רומא] עולה ויורד אמר לו הקב"ה, יעקב, אף אתה עולה… נתיירא… אמר לו הקב"ה: אל תירא עבדי יעקב ואל תיחת ישראל, אם אתה עולה אין לך ירידה…" האישי, אפוא, כרוך בהיסטורי. יעקב המצוי במצב משברי, בבריחה מביתו בכנען, חווה את סיפור גאולתו וסיפור הצלת עמו בנבכי העתיד לבוא. התוכן הנבואי, "התת מודע הקולקטיבי" היונגיאני הוא תוכן הצפון בחיק העתיד. מה שאותנטי בחלום הסולם היא בעיקר תחושת ההווה. חלום הסולם הוא "חלום גדול" על פי הגדרת יונג, כזה המשאיר רושם חזק ומזעזע את הווייתו של החולם. וכך מגיב יעקב מתוך פליאה וחרדה לאחר יקיצה, שם פס' 16 – 17: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יזוַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם." משא החלום ההיסטורי חובר אל שלוש הקואורדינטות של המציאות, אל הכאן (בית אל) אל הזמן ואל ה'אני'.
- שאלת המהימנות: שאלה גדולה העולה גם מן המקרא עצמו היא של אמינות המראות והדברים שבחלום. אם דרך משל משמש החלום פיצוי ואפילו הסחת דעת מקונפליקטים של חיי היום יום, מן התסביך האירוטי, כטענת פרויד, החפצים והאירועים בתהליך החלימה הם רנדומליים ואינם נושאים מטען סימבולי בהכרח, ואולי קשורים הדברים בחולֵם גופו. כך, למשל, אנחנו מוצאים במונולוגים של ספר איוב את דברי אליפז התימני המציג בפני איוב את חלומו כעדות מהימנה [איוב ד', 12 – 21], כמשל על המציאות והקיום האנושי: "האנוש מאלוה יצדק?", משל שאיוב בנאום התשובה שלו דוחה מכל וכול. ואכן, האל בהופעתו האחרונה "מן הסערה" מצדיק את איוב ומוכיח את אליפז "חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ–כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב." [מב,7]. ואנחנו מוצאים בדברי הנביאים גם דברי זלזול: "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ, הֶבֶל יְנַחֵמוּן;" [זכריה, י', 2]. קריאה סימבולית של חלום הסולם תייחס לו משמעות כמשהו הנושא את הגדרתו בתוכו: מדיום שהוא קשר בין הארצי לשמיימי, בין עולם המציאות הפיסית למטאפיסית, בין גשמיות ורוחניות, בין עולם החושים למופשט, בין היש והקיים לבין הנשגב והמקווה ועוד. מצד שני, אם מראה המלאכים העולים ויורדים בסולם הוא בעל חשיבות משנית במחזה, הוא משמש בתפקיד התפאורה בתיאטרון לכל היותר.
- מה שבין הרגש לרציו: לאיזו מן הקטגוריות הללו אנחנו מייחסים את החלום? מצד אחד יש דברים שנחווים בחלום מתוך אינטנסיביות רגשית כמעט כמו במגע חושי, ומצד שני אנחנו מתייחסים אל החלום כאל אניגמה או כאל חידה אינטלקטואלית. "בראשית", כאמור, נקרא גם ספר החלומות גם בגלל ריבוי החלומות שבו (עשרה במספר) וכך כמעט בכל פרקי הסיפור המקראי לבד מ"דניאל". ישעיהו ליבוביץ' מעלה השערה ליישב את הפער בין הריבוי בספר הראשון להיעדר בשאר. וכך בלשונו: " יש סיבה… שדווקא חומש "בראשית" הוא חומש החלומות, וממנו והלאה מתרחש הכול בעולם הערוּת, שהרי זהו גם החומש שלפני מתן תורה, ואילו לאחר מתן תורה ההכרה שאדם מכיר את האלוהים… צריך האדם ללמוד ולהכיר בשכלו ובהבנתו הערה… לפני מתן תורה… הכרת ה' של האדם היתה בהכרח מעוגנת באינטואיציה שלו, ובדברים שאינם ניתנים להבהרה רציונלית, ולכן הם קשורים בחלום." [מתוך "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע"ע' 118-119]. ואם נשוב ליונג, מה שנחווה בתת מודע הַנֶּחְלָם בלשון הסמלים מתפרש בעולם העֵרות כנבואי, כמה שעתיד לבוא. מה שהופיע בשפת סמלים עמומה מעוגן בסדר העולם, בעולם המושגים של ההבנה האנושית. (להמשך הקריאה לחצו כאן)
הגיליונות הקודמים של "נתיבים"
