(המשך)

3

אלון ואני שוחחנו בטלפון יום יום. נפגשנו בדרך כלל בכל סוף שבוע. השיחות והפגישות האלו הפכו בשבילי להרגל.

כמובן שנרשמתי לאוניברסיטה לחוג לביולוגיה. ספרתי את הימים לתחילת שנת הלימודים. באחד הימים הזמין אותי אלון למעבדתו שם הראה לי את מכשיר  הכרומטוגרף וסיפר לי על הטכניקה האנליטית המבוססת על עקרונות הכרומטוגרפיה הנוזלית שהיא שיטה מודרנית מתקדמת להפרדת חומרים. ריחות חומרי המעבדה, השמות של דברים שמעולם לא שמעתי, קולו של אלון והקירבה אליו גרמו לראשי להסתחרר.

חודש לאחר מכן קיבל אלון אישור פטנט לחומר שקרא לו "חומר אמונה". או כמו שכינה אותו MOLECULE   TRUST – MT . הוא התקשר אלי ואמר : "הערב כל אנשי המעבדה ואני נחגוג את קבלת הפטנט. אני מזמין אותך לפאב "ניל" בשעה שמונה. בפאב הזה נפגשנו את ואני לראשונה."

אני איחרתי קצת. התלבטתי בבחירת הבושם והאיפור לערב. לאחר זמן החלטתי להשתמש בבושם ובאיפור הרגילים היומיומיים שלי.

בפאב החברים כבר ישבו מול השולחן, למעט אלון ועוד שתי בחורות ושני בחורים. כשאלון הבחין בי, הוא התקרב אלי אחז בידי ולהפתעתי אמר: "רונית מצטרפת אלינו" הצמיד אותי אליו. הפרומונים שלו עטפו אותי. "אני אוהב אותה" הכריז ואז מול חבריו חיבק אותי והתנשקנו. זאת הייתה נשיקה ארוכה ולוהטת כאילו מסביבנו לא היה אף אחד.

כעבור שבועיים עברתי לגור אתו בדירת סטודיו בתל-אביב. שבוע מאוחר יותר התחלתי את לימודי. עברו מספר ימים ובאחד הערבים כשהיינו במעבדה הסביר לי אלון: "אנחנו מחפשים חוסם לחומר האמונה. זאת צריכה להיות תרופה בלי תופעות לוואי. תרופה שתשחרר את העולם משטיפת מוח."

קמתי, התקרבתי אל אלון ונשקתי לו.

4

הזמן טס מהר. הייתי לקראת סיום השנה השלישית ללימודים ונכנסתי להריון. אלון קיבל מישרה כמרצה בפקולטה. העבודה הממושכת על חיפוש התרופה עדיין לא נתנה תוצאות. אני התחלתי לחשוב יותר ויותר על הלידה שלי.

באחד מסופי השבוע התקשרה אימי והזמינה אותנו לארוחת שבת. אלון לא יכול היה לנסוע בשל בעיה במשפחתו ואני נסעתי לבד.

אחרי הארוחה עזרתי לאימי לפנות את הכלים מהשולחן ולהדיח אותם. אימי התחילה לדבר איתי על ההיריון ועל העבודה שלי.

"רוניתוש, אל תעבדי בתקופה הזאת עם חומרים רעילים במעבדה. חלקם מסוכנים מאוד לעובר."

"אמא, אני פחות עובדת שם."

מצאתם משהו מעניין?" אמא הייתה בעניינים.

"עדיין לא."

"הרעיון שלכם מוצא חן בעיני. אבל יכול להיות שזה בדיוני כמו אבן החכמים או התרופה לחיי נצח."

אימי היא מורה בחטיבת הביניים. ידעתי שיש לה היגיון בריא. היא המשיכה:

"אולי אתם מחפשים בכיוון לא נכון. אם קיימת מולקולה של אמונה אז קיים גם חומר שמבטל אמונה. בטבע הכול באיזון. חפשו בגוף עצמו, יותר לעומק."

מאוחר יותר באותו ערב כשכבר הייתי במיטה, חזרתי למשפט הזה של אימי ואלון קרא בהתרגשות רבה. "אימך גאון! אנחנו נמצא אותו!"

כחודש לפני הלידה ישבתי מול המחשב וחישבתי את התוצאות של הניסויים האחרונים. אחד מהם נראה לי מעניין ואני קראתי לאלון. "בוא נבדוק את זה בריכוזים שונים." הצעתי.

שבוע לאחר מכן נערך בפקולטה סמינר על התוצאות המעולות של מעקב מולקולת האמונה.

בדרך חזרה הביתה אמר לי אלון "עם התוצאות האלו יש לנו בידיים תרופה נגד אמונה. אני כל כך שמח. אבל את יקירתי לא תעבדי במעבדה בחודשים הקרובים. הוא עצר את הרכב בשוליים מספר קילומטרים לפני הבית חיבק אותי והתנשקנו התוך הרכב. הנשיקות היו לוהטות כמו בפעם הראשונה בפאב 'ניל'.

5.

כחודש לאחר קבלת הפטנט ופרסום המאמר, הרצה אלון בכנס נוירו-ביולוגים באמסטרדם. ההרצאה הייתה על המולקולה של האמונה ועל התגלית של החומר המעקב את מולקולת האמונה. "תרופה של ספק", כפי שקרא לה אלון בצחוק.

ישבתי בבית מול המחשב כשעל ידי בעגלה ישן מיקי. הריח שלו מילא אותי והציף בי רגש של אהבה טהורה שלא הרגשתי אף פעם בחיי. פתחתי את הדואר שלי ושם מצאתי מספר ברכות מחברותי להולדתו של מיקי. לאחר מכן פתחתי את הדואר של המעבדה. היו שם שני מכתבים מכתובות לא ידועות מסומנים בדגלים אדומים. האחד היה מארגון גדול בתעשייה הסינית, השני מברית הבישופים האירופאים. במכתבים שנכתבו בנימוס יכולתי להרגיש שמאחורי המילים ישנה עצבנות, זעם ואפילו איום. אלו היו תגובות להרצאה של אלון מאתמול באמסטרדם.

הסינים כתבו "השימוש בתרופה שלכם הוא לא חד משמעי ולא אתי. הוא מכוון נגד הפרסומות שלנו למוצרים הכי טובים בעולם. שימוש המוני בתרופה יכול לגרום לצניחה גדולה ומשמעותית בכלכלה. לכן אנחנו מבקשים להפסיק את המשך הניסויים ולהפסיק את השימוש בתרופה."

אי אפשר לומר שהייתי בהלם למקרא המכתב. אלון דיבר על ההשפעה שתהיה  לתגלית שלנו על הפוליטיקה, הדת והפרסומות. אלו "הפילים" שעליהם עומד העולם המודרני.

אבל הרגשת האושר התחלפה בהרגשה של דאגה. כשחזר אלון הביתה הוא היה במצב רוח מלחמתי והצהיר "אף אחד בעולם לא יכריח אותי להפסיק את המחקר!"

את התרופה אפשר היה לנסות רק על בני אדם מפני שלא קיימת תבנית של אמונה בבעלי חיים.

תוצאות הניסוי לאחר חצי שנה היו שעשרים ושלושה פוליטיקאים מתוך שלושים שהשתתפו בניסוי, פרשו ממפלגתם ומפוליטיקה בכלל. בקרב אנשי הדת שישה עשר מתוך עשרים וחמישה שהשתתפו בניסוי, הפסיקו לבקר בבית הכנסת.

הניסוי נחל הצלחה גדולה!

בכנס המיוחד שארגנו בז'נבה ישבנו אלון ואני בלובי של מרכז הכנסים הבינלאומיים. מזמן לא התלבשתי בסגנון אירופאי בשמלה ונעלי עקב גבוה.

אלון ישב לידי, גם הוא לבוש בבגדים לא שגרתיים עבורו, בחליפה אפורה, חולצה לבנה ועניבה. נשיא האוניברסיטה ביקש להקפיד על כללי ההתנהגות המקובלים. לפני הכנס קנינו בגדים חדשים.

זה לא היה כנס מדעי רגיל שכן רוב המשתתפים היו אנשי עסקים, מנהיגי דת, נציגי ממשלות, ולא חוקרים כמקובל.

אלון היה לחוץ. נותרה שעה עד להרצאה שלו. לידינו ישבו מספר אנשים מהאוניברסיטה שלנו – קולגות והמנחה של אלון פרופסור לנוירו ביולוגיה.

אני יודעת שבמרכז הכנסים שמרו עלינו אנשי שב"כ ומוסד שכן ה"כדור של ספק"  גרם לאווירת מתח גבוהה.

אני לא אספר על כל הדיונים הרבים שהיו אחרי ההרצאה של אלון אבל אספר שהרגשות ששלטו היו של פחד וחוסר בטחון. כתבו הרבה בתקשורת על ההרצאה ועל "כדור של ספק".

אספר גם שלפני הכנס החלטתי לקחת את "כדור של ספק" למשך שלושה חודשים. עשיתי זאת מבלי ליידע את אלון. אני השתניתי.

גיליתי לאלון על הניסוי הזה על עצמי רק רגעים לפני הכנס בז'נבה.

אמרתי לו "בסוף הדיונים תסכם ותאמר:

אוכלוסייה גדולה בעולם שותה משקאות  אלכוהולים, משתמשת בסמים או נוטלת כדורים נגד דיכאון כדי להרגיש אושר, אותו חופש בחירה צריך להינתן לבני האדם גם עם "כדור של ספק".