אִמִּי, מִתְפַּשֶּׁרֶת עַל הֲלִיכָה זְהִירָה
מְנַצַּחַת מַדְרֵגוֹת סוֹרְרוֹת
מִתְנַחֶמֶת בְּפִרְחֵי הַגֶּרַנְיוּם שֶׁבַּדֶּרֶךְ
וְנָחָה.
בִּלְעִיסָה סַבְלָנִית הִיא בּוֹלַעַת יוֹם אַחַר יוֹם.

טַעַם חַיִּים חָדָשׁ
מִתְגַּלְגֵּל בֵּינֵינוּ
וַאֲנַחְנוּ לוֹמְדוֹת שָׂפָה

*

הַלֵּב שֶׁלִּי נִגְרָר אַחַר תְּנוּעַת גּוּפֵךְ.
אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיד לָךְ שֶׁתְּחַכִּי, כְּדֵי שֶׁהַתְּנוּעָה הַזֹּאת שֶׁלָּךְ, שֶׁלִּי,
תֵּעָצֵר
וְאוּכַל לִשְׁמֹעַ אוֹתָךְ קוֹרֵאת לִי בִּשְׁמִי כְּמוֹ אָז
בָּרֶחֶם. בִּזְמַן שֶׁהָיִינוּ.

לִפְנֵי שֶׁיָּדַעְנוּ מֶרְחַקִּים.

*

בּוֹאִי לֹא נְדַבֵּר עַל שִׁכְחָה.
נְדַבֵּר עַל מָה שאָמַרְתְּ שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת,
נְבַשֵּׁל טְבִּית עִירָאקִי אַסְלִי
וְנוֹסִיף בָּהָרָט, אַתְּ אוֹמֶרֶת, לְחַזֵּק אֶת הַטַּעַם.

בּוֹאִי לֹא נְדַבֵּר עַל שִׁכְחָה,
תַּזְכִּירִי לִי, תַּזְכִּירִי לִי שׁוּב
אֵיךְ לָמַדְתָּ צָרְפָתִית בָּאַלְיַאנְס,
נַעֲרָה יְרֻקַּת עַיִן שׂוֹחֶקֶת נְעוּרִים, מְשׁוֹבֶבֶת לֵב
בְּבַּגְדָּד הָרְחוֹקָה.

בּוֹאִי לֹא נְדַבֵּר עַל שִׁכְחָה.
הַיּוֹם מְאַבֵּד אֶת זְמַנּוֹ
רְבִיעִי כְּמוֹ שֵׁנִי כְּמוֹ רִאשׁוֹן
וְהַשַּׁבָּתִ רַק הַשַּׁבָּת, נשְׁאֶרֶת דּוֹמָה

בּוֹאִי לֹא נְדַבֵּר עַל שִׁכְחָה.
לִפְעָמִים גם אֲנִי מִתְאַמֶּצֶת לִזְכֹּר
וְלֹא תָּמִיד מַצְלִיחָה.
הַשִּׁכְחָה שֶׁלִּי עֲדַיִן בִּשְׁלִיטָה,
זֶה זְמַנִּי,
אַתְּ יוֹדַעַת, אֲנִי יוֹדַעַת
אֲנַחְנוּ מִתְכַּרְבְּלוֹת.
הָרוּחַ מַשְׁלִיכָה עָלֵינוּ אֶת עִקְבוֹת הַסְּתָיו.
תָּמִיד זֶה הֶעֱלִים שֶׁנּוֹשְׁרִים בִּדְמָמָה

אֶל אֲדָמָה שֶׁזּוֹכֶרֶת.

אֲנַחְנוּ מִתְכַּרְבְּלוֹת
יוֹם הַמָּחָר נוֹשֵׁף חַלָּשׁוֹת בְּעָרְפֵּנוּ

*

אִמִּי,
בִּרְכַּיִךְ כּוֹאֲבוֹת.
זִכָּרוֹן רָחוֹק שֶׁל יַעֲרוֹת אַשּׁוּחַ מֻשְׁלָגִים
מְמַלֵּא אֶת פָּנַיִךְ.

בִּרְכַּיִךְ כּוֹאֲבוֹת.
בְּאִטִּיּוּת אַתְּ גּוֹמַעַת מַשְׁקֶה שֶׁל בֹּקֶר
מְעַרְבֶּבֶת סְפֵקוֹת עִם שְׁתֵּי עוּגִיּוֹת וָנִיל,
בִּיס וְעוֹד אֶחָד וְאַתְּ מְרֻצָּה.

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְצִדֵּךְ, יָרֵךְ אֶל יָרֵךְ
פָּנַי אֶל פָּנַיִךְ נוֹשְׁקוֹת אֶת פֶּלֶא יָפְיֵךְ

*

אִמִּי מִפְעָל שֶׁל דְּאָגָה שִׁבְעָה יָמִים בְּשָׁבוּעַ כָּל שָׁנָה, כָּל הַשָּׁנָה.
"תִּתְקַשְּׁרִי כְּשֶׁאַתְּ מַגִּיעָה, שׁוּב נוֹסְעִים? בִּשְׁבִיל מָה?, מָה עִם הַבָּנוֹת?, מָה אָמַר הָרוֹפֵא?, קַר לָךְ?, אָכַלְתְּ?, וּמָה עִם הַשְּׁתִיָּה, אַתְּ שׁוֹתָה מַסְפִּיק?"
שִׁבְעָה יָמִים בְּשָׁבוּעַ כָּל שָׁנָה, כָּל הַשָּׁנָה
"אָכַלְתְּ? ( שׁוּב ), אֵיךְ יָשַׁנְתְּ? הֵכַנְתִּי לָךְ, מָצָאת חֲנָיָה? חָזַרְתְּ?, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַתְּ כָּל כָּךְ רְגִישָׁה, תִּשָּׁאֲרִי מוֹרָה, לָמָּה לָךְ? אֵיךְ הַיְּלָדִים?, אַתְּ עוֹד פַּעַם עוֹבֶדֶת קָשֶׁה? תִּקְּחִי מִשְׁחָה, זֶה
מַרְגִּיעַ, לֹא יָשַׁנְתְּ?"

שִׁבְעָה יָמִים בְּשָׁבוּעַ כָּל שָׁנָה, כָּל הַשָּׁנָה
עַד הַשָּׁנָה.

הַשָּׁנָה הִשְׁתַּנָּה הַקֶּצֶב, גַּם הָאֲחִיזָה.
חֹרִים מְלַוִּים אֶת יָמֶיהָ וַאֲנִי עוֹקֶבֶת אַחֲרֶיהָ.
לִפְעָמִים הִיא מַחְזִיקָה בְּמַפְתְּחוֹת הַמִּפְעָל וְלִפְעָמִים
שׁוֹמֶטֶת וְנִשְׁאֶרֶת בַּחוּץ.
לִפְעָמִים הִיא נִזְכֶּרֶת: "מָה אִתָּךְ? מָה אִתָּךְ?" הִיא שׁוֹאֶלֶת
שֶׁתִּשְׁאַל, שֶׁתִּשְׁאַל, אֲנִי אוֹמֶרֶת לִי
שֶׁתִּקְרָא לִי "בִּינְתִי, בִּינְתִי אָכַלְתְּ?
לְהָכִין לָךְ סָלָט?"

אִמִּי, מִפְעָל שֶׁל דְּאָגָה.
"אִמִּי, אִמִּי, אָכַלְתְּ? לְהָכִין לְךָ סָלָט?"

*

כָּל חַיַּי לֹא חִבְּקָה אוֹתִי אִמִּי כְּפִי שֶׁהִיא מְחַבֶּקֶת אוֹתִי עַכְשָׁו.
יָדֶיהָ פְּרִיכוֹת, כִּתְמֵי שֶׁמֶשׁ מְנַקְּדִים אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ,
קֶמֶט אַחַר קֶמֶט מֻנָּח בָּהּ מְפֻיָּס.
עֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת אֵלַי וַאֲנִי רוֹכֶנֶת אֶל חֵיקָהּ הָרַךְ,
מִשְׁתַּהָה, מִשְׁתַּהָה

*

אֲנִי מְלַטֶּפֶת אֶת פָּנֶיהָ הַיָּפוֹת שֶׁל אִמִּי.
זִקְנָתָהּ בְּכַפּוֹת יָדַי.
אֲנִי רוֹצָה לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי בְּחֵיקָהּ.

הַיּוֹם.
גַּם מָחָר.
יַלְדוּתִי בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ,
זִקְנָתִי בְּעֵינֶיהָ.

לרצנזיה של שמעון רוזנברג, על פואמה זו מאת תמי קויפמן, לחצ/י כאן.