גם האדמה

עוֹד לֹא מָצָאתִי לִי מַחֲסֶה מִן הַיְּרִיּוֹת שֶׁמְּכוֹנַת מוֹתָהּ שֶׁל אִמִּי יוֹרָה בִּי מִמְּקוֹם מוֹתָהּ עַל

הָרִצְפָּה. וּכְבָר אַדְמָתִי יוֹרָה.  יְרִיּוֹת הַמָּוֶת פָּגְעוּ בְּעֵינַי שֶׁכָּהוּ בִּשְׂעָרִי שֶׁהֶחְוִיר בְּעוֹרִי

שֶׁהִתְקַשָּׁה בְּעַצְמוֹתַי שֶׁהִתְרַכְּכוּ. הָרִצְפָּה גַּם הִיא כְּבָר מֵתָה. וְעַתָּה הָאֲדָמָה. אוּלַי אִם אֶשָּׁאֵר

עֵרָה בְּעוֹדִי  יְשֵׁנָה וִישֵׁנָה בְּעוֹדִי עֵרָה, וְאָנוּעַ מִצַּד אֶל צַד אֵדַע שֶׁאֲנִי עֲדַיִן נוֹשֶׁמֶת לַמְרוֹת

שֶׁהָרְאִי שֶׁלִּי מֵת, וְהָרִצְפָּה מֵתָה וְאִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה עָלֶיהָ. גַּם הָאֲדָמָה.