אני אוהב את הדממה האפורה מתחת לקשתות

אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַדְּמָמָה הָאֲפֹרָה אֲשֶׁר מִתַּחַת לַקְּשָׁתוֹת

תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, רֶקְוִיאֵם הַנְּדוּדִים

דְּרָשָׁה נוֹגַעַת אֶל הַלְּבָבוֹת

סִפּוּר יִצְחָק אֲשֶׁר הוּא בֵּין הָעֲקוּדִים

אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַכֹּמֶר בְּצַעַד נִנּוֹחַ,

בְּתַכְרִיךְ רָחָב הַמִּתְרַחֵב

הַקְּטֹרֶת מְנַעְנֵעַ בַּחֹשֶׁךְ, וְהַנִּיחוֹחַ

שְׁבוּעַ הַתַּעֲנִית הֵחֵל וּמְחַיֵּב

עֲשַׁן הַבְּרִית עַל מִזְבְּחוֹתָיו

וּקְרִיאָתוֹ הַיְּתוֹמָה שֶׁל הָאָב

צָנוּעַ, מַלְכוּתִי. שֶׁלֶג טָהוֹר עַל כְּתֵפָיו

עוֹמֵד מוּל הַמִּזְבֵּחַ, אֲפֹרוֹת אֲבָנָיו

קָתֶדְרָלוֹת סוֹפְיָה וּפֶּטֶר הַנִּצְחִיּוֹת

הֵן אַסְמֵי אֲוִיר וְאוֹר וְהִתְעַלּוּת הַתְּחוּשָׁה

מַאַגְרֵי טוּב אֵינְסוֹפִי וְחַיּוּת

הֵם כִּסְפִינוֹת הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה

הָרוּחַ אֵינֶנָּה מַגִּיעָה עָדֶיךָ בִּזְמַנֵּי צָרוֹת וּמְצוּקָה

נִגְרָרִים בְּמַדְרֵגוֹת הַהֵיכָל

מִשְׁעוֹל הַזְּאֵבִים, אֶל עַנְנַת מַזָּל מְתוּקָה

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תֶּחְדַּל

הוּא עֶבֶד חָפְשִׁי, נִצֵּחַ אֶת פְּחָדָיו

נִשְׁמַר לָנֶצַח, תַּחַת הֲגַנָּה

בְּמַרְתְּפִים קְרִירִים, בְּבוֹרוֹת עֲמָקָיו

זֶרַע הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה