החלטה וחרטה

                                                                  * * *

מאיה כבר לא פוחדת. הפחדים נמלטו וננעלו בארון התרופות שמעל כיור האמבטיה. מאיה מתמודדת באומץ ובגבורה, בלי חשש, בלי בושה.

השנים שחלפו ובעיקר האנשים שעברו בחייה לימדו אותה לדבר. לשתף.  לספר. לא לפחוד משום דבר. לא להסתיר כלום. מאיה כבר יודעת שאין בה אשמה, היא לא אשמה שלפני 39 שנים היא יצאה לאוויר העולם למשפחה שלא רצתה בה ולא היא בחרה, היא לא אשמה שכך נראים חייה.

בכל לילה לפני השינה היא מתרגלת נשימות ויוגה, ולא שוכחת להתפלל. תפילת השלווה בפיה תמיד. נותנת לה אומץ מול זוועות העולם הזה, כוח לחיות, להתקיים, לעבור יום נוסף.

אילן דר איתה בדיור המוגן, נפגשו לפני שנים בקבוצת התמיכה ומצאו שפה משותפת – ועכשיו הם זוג. בלי ילדים. סיפור הצלחה. אילן אומר שהיא מלכה והוא נסיך, והיא צוחקת מהקול המוזר והמצחיק שהוא מפיק מפיו באומרו זאת. חיקוי של שיכור מזדקן.

בלילות היא חולמת על נעמה, הילדה שהיא משתוקקת להביא לעולם ויודעת שכבר לא תביא. לפעמים מצטרף לחלום גם אבירם אחיה הקטן של נעמה, ואז היא מתעוררת בבהלה ומחפשת את שני ילדיה שלא ייוולדו. אילן מתעורר מייד ומלטף את שערהּ הג'ינג'י הגולש. הוא לא כמוה, קשה לו עם ילדים, איך יטפל בהם והוא עצמו נשאר ילד הדורש יחס, תשומת לב וטיפול? ומאיה מטפלת בו.

ובה. דואגת לכל צרכיו. אבל היא יודעת שילדה לא תהיה לה. גם לא ילד. אי אפשר להביא ילדים לעולם כך סתם לבד, את זה היא כבר למדה. עד לא מזמן עוד ניסתה לשכנע את אילן שיסכים לעשות איתה ילד, אבל התייאשה כשקלטה באיחור שאין לו ממש מושג מה זה אומר. טוב, המצב שלו גרוע משלה,