*

לְעִתִּים פָּנָיו שֶׁל הַלַּיְלָה

שְׁחֹרִים וּכְבוּיִים

וְהָאָדָם הַהוֹלֵךְ בּוֹ

מְבַקֵּשׁ לְהִפָּקַח.

הַכּוֹכָבִים הַחֲשׁוּכִים

מַאֲהִילִים עַל רֹאשׁוֹ

וּשְׁתִיקָתָם לוֹ כְּמַרְאָה.

חֲרָטוֹתָיו נֶחְרָתוֹת

בַּקַּוִּים הַגַּלִּיִּים עַל מִצְחוֹ,

תִּקְווֹתָיו נִקְווֹת

בַּשְּׁקָעִים הַמְּלוּחִים תַּחַת עֵינָיו.

הוּא מַמְשִׁיךְ לַחְתֹּר

בִּדְמָמָה נוֹאֶשֶׁת.

רַק זִכְרוֹן יַלְדוּת יָשָׁן

מְהַבְהֵב בְּרֹאשׁוֹ כַּאֲלֻמָּה;

יָד רַכָּה וּפִתְאוֹמִית

הַנִּשְׁלַחַת לְיֶלֶד בַּחֹשֶׁךְ

יְכוֹלָה לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ

כָּל הַחַיִּים.

*