מְלוֹחִ'יָה

הוּא לֹא הָיָה טָעִים לִי אָז,

מְרַק הַמְּלוֹחִ'יָה

שֶׁל סָבְתָא פְלוֹר.

הוּא הִכָּה בִּי פְּלַזְמָטִי

וְהֵסַטְתִּי אוֹתוֹ בִּסְלִידָה אֶל עֵבֶר אִמִּי,

שֶׁתִּגְמַע מִמֶּנּוּ תְּשׁוּקָה.

לוּ הָיְתָה נִקְרֵית מוּלִי הַיּוֹם

צַלַּחַת הַחַרְסִינָה שֶׁל סָבְתָא פְלוֹר,

וּבָהּ מָרָק מְלוֹחִ'יָה כָּנוּעַ

שֹׂוֹחֶה כְּמוֹ הַמּוּשְׁט בַּכִּנֶּרֶת מוּל בֵּיתָהּ

בְּרִקּוּדוֹ הָאַחֲרוֹן עַל סִירַת הַדַּיָּגִים,

הָיִיתִי לוֹגֶמֶת אוֹתוֹ בְּכַף כְּסוּפָה מִגַּעֲגוּעַ,

שׁוֹלֶקֶת אֶל קֵבָתִי אֶת שָׁרָשֶׁיהָ,

אֶת אַהֲבָתָהּ הַפְּלָזְמָטִית,

אֶת בְּעֵרַת עֵינֶיהָ

הַמְּבַעְבְּעוֹת אֵלַי

אֶת חֻמָּן

הַמֻּפְצָע,

אֶת עֲלֵי הַזְּמַן,

אֶת טַעֲמָהּ הַיָּרֹק

שֶׁל הַחְמָצָה.