כַּנרת

                             לכנרת נבות

מִתַּחַת לֶעָנָן שְׂרוּעָה הָעִיר שְׁכוּחָה,                

עַל מִדְרָכָה פָּעוּר נַרְתִּיק כִּנּוֹר,                    

אִשָּׁה עִם קֶשֶׁת מַפְלִיאָה בְּמִי-מִינוֹר

וּמַזְמִינָה אֶת הַקָּהָל בְּחִיּוּכָהּ.          

מַגִּיעַ אִישׁ, אֶת הַמּוֹפָע פּוֹקֵד;      

שָׂם בַּנַּרְתִּיק שְׁטָרוֹת, נָד כְּשִׁכּוֹר

שָׁקוּעַ בַּנְּגִינָה, קָדִימָה וְאָחוֹר                

נָע בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים, כְּמוֹ רוֹקֵד.

פִּתְאוֹם עוֹצֵר. אִשְׁתּוֹ הִגִּיעָה! מַבָּטָהּ        

כָּאוּב, נוֹקֵב – שׁוּב הִתְפַּתָּה, מָעַד.           

הָאִישׁ יוֹדֵעַ אֶת נַפְשָׁהּ וּבוֹשׁ, נִרְעָד;          

הָיְתָה כַּנֶּרֶת יְדוּעָה עַד שֶׁחָלְתָה.             

תַּם הַמּוֹפָע, אִשְׁתּוֹ אוֹחֶזֶת בְּכִסְאוֹ 

וּמַסִּיעָה, גַּם הִיא יוֹדַעַת אֶת נַפְשׁוֹ.

פּוֹנָה הִיא לַכַּנֶּרֶת: "לְיוֹם הֻלַּדְתִּי,           

נִשְׂמַח לְהַזְמִינֵךְ לְמוֹפָע פְּרָטִי".