***
זֶה הָיָה בְּחוֹף קָארִיבִּי נָטוּשׁבִּקְצֵה יַם הַמֶּלַח, עִם פֶּלַח תַּפּוּזוְרֶבַע יָרֵחַ, נָשָׂאנוּ דְּבָרֵינוּ לָרוּחַשְׁקוּפִים, חַסְרֵי מַמָּשׁוּתמוּל טֶבַע קָשׁוּחַ
בְּאֶמְצַע קַיִץ לֹא צָפוּיאֲנִי חָמַקְתִּי אֶל הַמִּבְנֶהשֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִשְׁתַּנֶההַחֶדֶר הַפְּנִימִי הַלֹּא אָפוּישָׁם אֲנִי חוֹלֵם אֶתהַיַּלְדוּת הָרְצוּיָהזֹאת שֶׁלֹּא הָיְתָהכָּמוֹהָ מֵעוֹלָםלְאַף אֶחָד בְּשׁוּם מָקוֹם
אַחֲרוֹן עַל הַבָּמָהמוּל קָהָל נִפְלָא:חֲגָבִים וּנְמָלָה
בַּתַּפְאוּרָה הָיוּ גֵּבִיםוּמַיִם לְמַכְבִּיר שָׁטְפוּ אֶת הַבָּמָהוְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאוּ אֶל קִרְבָּהּ
וְהַקָּהָל שָׁאַלכַּמָּה זְמַן עוֹדתִּמָּשֵׁךְ הַמְּהוּמָהכַּמָּה עוֹד יַעֲבוֹרבְּלִי הַשְׁלָמָה
אַחֲרוֹן עַל הַבָּמָהעוֹמֵד מוּל הַקָּהָלבְּיָדוֹ עָנָף שֶׁל עֲרָבָהמְקַוֶּה שֶׁעוֹד תָּבוֹא שָׁעָה טוֹבָה
חָמֵש דַּקּוֹת אֲחַרֵי שֶׁהֻבְטְחָה לִי הַמְּלוּכָהשָׁדְדוּ אוֹתִי בַּרְחוֹבכְּאִלּוּ לֹא הָיִיתִּי נְסִיכָה.עָמַדְתִּי בְּגָּאוֹן מוּל סִבְלוֹתָּי, זְקוּפָה כְּמוֹ מַלְכָּה לִפְנֵי הָהֲמוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בַּזְּרִיחָה, הָיְתָּה לִי הֲלִיכָה בְּרוּרָה,לֹא הָיָה סָפֵק בְּאַף תְּנוּעָה:הַמֶּלֶךְ יְחַכֶּה עַד שֶׁאָבוֹא,יָנִיחַ אֶת הַכֶּתֶר עַל רֹאשִׁי.וְלֹא אִכְפָּת לִי שֶׁכָּל הָרְחוֹב צָחַק