***
זֶה הָיָה בְּחוֹף קָארִיבִּי נָטוּשׁ
בִּקְצֵה יַם הַמֶּלַח, עִם פֶּלַח תַּפּוּז
וְרֶבַע יָרֵחַ, נָשָׂאנוּ דְּבָרֵינוּ לָרוּחַ
שְׁקוּפִים, חַסְרֵי מַמָּשׁוּת
מוּל טֶבַע קָשׁוּחַ
בְּאֶמְצַע קַיִץ לֹא צָפוּי
אֲנִי חָמַקְתִּי אֶל הַמִּבְנֶה
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִשְׁתַּנֶה
הַחֶדֶר הַפְּנִימִי הַלֹּא אָפוּי
שָׁם אֲנִי חוֹלֵם אֶת
הַיַּלְדוּת הָרְצוּיָה
זֹאת שֶׁלֹּא הָיְתָה
כָּמוֹהָ מֵעוֹלָם
לְאַף אֶחָד
בְּשׁוּם מָקוֹם
***
אַחֲרוֹן עַל הַבָּמָה
מוּל קָהָל נִפְלָא:
חֲגָבִים וּנְמָלָה
בַּתַּפְאוּרָה
הָיוּ גֵּבִים
וּמַיִם לְמַכְבִּיר
שָׁטְפוּ אֶת הַבָּמָה
וְלֹא נוֹדַע
כִּי בָּאוּ אֶל קִרְבָּהּ
וְהַקָּהָל שָׁאַל
כַּמָּה זְמַן עוֹד
תִּמָּשֵׁךְ הַמְּהוּמָה
כַּמָּה עוֹד יַעֲבוֹר
בְּלִי הַשְׁלָמָה
אַחֲרוֹן עַל הַבָּמָה
עוֹמֵד מוּל הַקָּהָל
בְּיָדוֹ עָנָף שֶׁל עֲרָבָה
מְקַוֶּה שֶׁעוֹד תָּבוֹא
שָׁעָה טוֹבָה
***
חָמֵש דַּקּוֹת אֲחַרֵי
שֶׁהֻבְטְחָה לִי הַמְּלוּכָה
שָׁדְדוּ אוֹתִי בַּרְחוֹב
כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתִּי נְסִיכָה.
עָמַדְתִּי בְּגָּאוֹן מוּל סִבְלוֹתָּי,
זְקוּפָה כְּמוֹ מַלְכָּה לִפְנֵי הָהֲמוֹנִים,
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בַּזְּרִיחָה,
הָיְתָּה לִי הֲלִיכָה בְּרוּרָה,
לֹא הָיָה סָפֵק בְּאַף תְּנוּעָה:
הַמֶּלֶךְ יְחַכֶּה עַד שֶׁאָבוֹא,
יָנִיחַ אֶת הַכֶּתֶר עַל רֹאשִׁי.
וְלֹא אִכְפָּת לִי שֶׁכָּל הָרְחוֹב צָחַק