מטענו הרוחני של קירשנבאום היה לקוי. הוא ניזון בעיקר מדפדוף בשבועון הילדים 'אצבעוני' שנועד לכיתות א'-ב' ובחוברת שירי הפעוטות 'עוגה-עוגה-עוגה' של מירה לובה. עם סיום קורס הקצינים, כאשר הבחין שחייליו עולים עליו מבחינה אינטלקטואלית, החל לעיין באנציקלופדיה 'בריטניקה לנוער' ובאנציקלופדיה 'תרבות', כאשר לרוב רק הביט בציורים מרהיבי העין. הוא דקלם בכל הזדמנות בפני פקודיו בישיבות הצוות שכללו את הנהג, הפקידה והתברואנים: "קצין בצה"ל חייב לקרוא גם מאמרים אקדמיים. מנהיגות רוכשים באמצעות ידע, וידע הוא כוח".

קירשנבאום חלם על המאמרים בהקיץ, גם כשהיה שקוע בשינה עמוקה בלילות, לבוש בגופייה הצבאית האפורה ועל כרסו כתם תה אדמדם שהלך והתפשט כשנשפך מספל צבאי 'חלבי' כחול.

כשנכנס לפתע סא"ל פיטוסי מפקד הבסיס ללשכתו של קירשנבאום כדי לחפש את כרמלה ולהעירה לעמל יומה, דלת הרשת נטרקה במשקוף בקול נפץ מחריד שהרעיד את אמות הסיפים ועוררה אותו בבהלה. משענת כיסאו הוטחה לאחור וראשו נחבט בקיר. הוא פקח את עיניו וחיוך הקלה התפשט על פניו. הוא היה עדיין שמן, מערכת העיכול שלו קרקרה ברעב.

על בטנו, נח כרך ישן של 'בריטניקה לנוער', פתוח בדף צבעוני העוסק בחיי המין המוזרים של מיודעינו פרעושי 'נאוטורגולה'. הנקבה בעלת פין ענק והזכר בעל הנרתיק, שניזון מצואת עטלפים. משב הרוח שנוצר כתוצאה מטריקת הדלת, הפך את הדף למאמר מעוטר בתצלומי דג חכאי, שכינויו נבע מבליטה המבצבצת מראשו כחוט דייג המסתיים בקָצה מעוקל דמוי תולעת המתחזה לפיתיון ללכידת טרפו. הדג תואר על ידי החוקרים כבעל בעמיו, זולל, שובע, מתפתח יפה, מאושר, עצמאי, יצירתי, חכם, תחבולן ובעל מערכת עיכול משוכללת שפיארה את קרביו. הוא היה גדול הרבה יותר מהנקבה, אך מה רבה הייתה הטרגדיה כאשר עם התבגרותו, התנוונה מערכת העיכול שלו עד שהפסיקה לתפקד והוא היה נתון לסכנת מוות נוראי. בד בבד, הנקבה הפכה לגדולה פי עשרה ממנו.

המאמר תיאר את יצר ההישרדות שהכווין את דג החכאי, למתווה של קיום יחסי תלות בנקבה, כאשר בשארית כוחותיו, ניצמד לעורה המלוח, מפריש אנזים הממיס את גופו המתנוון, שהלך ונעלם בְּקִרְבָּהּ עד שהפך לשק-אשכים המשגר באופן עצמוני זרע שנמהל בדם החכאית ומתמזג בביציותיה עד שהתאיין והפך לחלק ממנה. וכך נמוגה ישותו בתהליך סקסולוגי-גסטרולוגי-פילוסופי-רוחני-מיסטי, כאשר בַּעֲלוּתו על שק-האשכים נשללה והפכה לרכושה של ההחכאית, שבגאונות מרשימה, רתמה לסיפוק יצריה המיניים את האנדוסימביוזה שדרדרה את דג החכאי לדרגת אפסיות מזוככת ביותר שאין ממנה חזרה. הנה כי כן, מדובר היה בגורל נוראי ומשפיל לדג שסיים את חייו בקול ענות חלושה, בלשון המעטה. החכאי התנחם כי לפחות הישות התיאורטית, הפילוסופית, הרוחנית והערטילאית שנותרה ממנו, זכתה למעט תזונה.

לכך התווסף חלום "בונוס" שהושפע ממאמר שהופיע בדף השלישי שהתעלעל גם הוא בבהלה בעת משב הרוח הפתאומי שגרמה הדלת הנטרקת ובו תואר דורבן השקוע עמוק במערכת יחסים מונוגמית כל חייו, ומקיים עם הדורבנה שלו יחסי מין שמונה פעמים בלילה(!!!), למרות שהיא מבייצת רק פעמיים בשנה, לכן מדובר היה במין בטוח יחסית. לקירשנבאום כדורבן, הסדר זה התאים, מכיוון שבשלב זה, טרם ראה עצמו כשיר לגדל דורבנים קטנים. נקודה נוספת שהסבה לו אושר וגאווה הייתה העובדה שהקוצים לא הפריעו לו לקיים יחסים, מכיוון שכדורבן ניחן באיבר מין הארוך ממחצית גופו. הדבר חיזק זוגיות בריאה מאוד בינו ובין הדורבנה. הוא שמח שחלום הדורבן המתיק מעט את הישויות המדכאות אליהן נקלע בתור  דג ופרעוש.

"איפה כרמלה!" שאג סא"ל פיטוסי. קירשנבאום התרומם מעט, עדיין נתון בשרעפיו המתפוגגים של החלום. הוא הכניס ידיו למכנסיו, צבט את אשכיו והביט בגופו השמן בשביעות רצון ובגאווה רבה.

"מה אתה מכניס לשם את היד?" שאל סגן-אלוף פיטוסי.

"בודק משהו…הכל בסדר" ענה קירשנבאום ונרדם שוב.