גיליון מס' 38, דצמבר 2024

בין דימיון למציאות

עמיר עקיבא סגל

חלל עמוק

מָה מְכֻוָּן לְאָן? עַשֵּׂר שָׁנִים עָבְרוּ וַעֲדַיִן דֶּלֶת נִפְתַּחַת אֶל רְחוֹב הַנִּפְרָשׂ אֶל דְּלָתוֹת אֲחֵרוֹת וְגַם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁכֻּלָּם בּוֹ, יֵשׁ מָקוֹם שֶׁכֻּלָּם חוֹשְׁבִים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת בּוֹ. עוֹד וְעוֹד זֶה מַגִּיעַ וּמְסַפֵּר כַּמָּה זְמַן בְּעֶצֶם עָבָר וְעַל הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמַּעֲבָרִים נָגִיד. דְּבָרִים שֶׁהָיוּ שֶׁל אֲחֵרִים, גַּם עַכְשָׁו שֶׁל אֲחֵרִים, אֲבָל אֶפְשָׁר לִלְמֹד אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כְּאִלּוּ זֶה אָמִין, לֹא פָּחוֹת.

הדברים והזיכרון

יוֹם אֶחָד הַכֹּל יִהְיֶה לְזִכָּרוֹן, וּכְזִכָּרוֹן יִשְׁכַּח. זֶה לֹא הַיּוֹם הַזֶּה. הַדְּבָרִים נָעִים הַיּוֹם וַאֲנַחְנוּ נָעִים וּמְנִיעִים אֶל נְקֻדַּת הַהַתְחָלָה שָׁם זִכָּרוֹן מַפְצִיעַ. בְּתֹם הַמַּעֲשִׂים, בְּתֹם דְּבָרִים נָעִים, בְּתֹם אֲנָשִׁים מְנִיעִים, מְדַמִּים לְהָנִיעַ. בְּתֹם דְּבָרִים. עַד אָז הַדְּבָרִים נָעִים וַאֲנַחְנוּ נָעִים וַאֲנַחְנוּ מְדַמִּים אֶת הַזִּכָּרוֹן הַנַּעֲשֶׂה עַתָּה. אוּלַי נָעִים וּמְנִיעִים וְהַדְּבָרִים נָעִים וַאֲנַחְנוּ מְנַסִּים לָנוּעַ אִתָּם, לִפְנֵיהֶם לְעִתִּים, לִדְחֹף לְעִתִּים. לְמַהֵר אֶל הַתַּחֲנָה, לַעֲלוֹת לִפְנֵי שֶׁתֵּצֵא. וּלְעִתִּים יוֹצֵאת לְפָנֵינוּ, וּלְעִתִּים חוֹלֶפֶת עַל פָּנֵינוּ, וּלְעִתִּים הַכִּסְּאוֹת מָלְאוּ כֻּלָּם, וּלְעִתִּים מָקוֹם אֶחָד נוֹתַר אַךְ לְצִדֵּנוּ זֶה לֹא מִי שֶׁרָצִינוּ. וּלְעִתִּים, לְעִתִּים. מִי שֶׁרָצִינוּ יוֹשֶׁבֶת בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁרָצִיתִי. בְּדִיּוּק אֶת. כָּאן. וְאֵיזֶה זְמַן שֶׁמִּמֶּנּוּ, פִּתְאוֹם, דָּבָר שֶׁרָצִינוּ הִנְנוּ. וַאֲנִי הִנְנִי בִּדְבָרִים. אֵלּוּ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי. וּלְעִתִּים, לֹא הֵעַזְתִּי לְבַקֵּשׁ. הָרָצוֹן לְעִתִּים, רֹב הַפְּעָמִים, מֻנָּח תַּחַת מַשָּׂא הַכְּאֵב, וְהַכְּאֵב מַשָּׂא קָשֶׁה לַהֲרָמָה, הֲרֵי. וְזִכָּרוֹן נְעַשֶּׂה עַתָּה, נַעֲשָׂה קֹדֶם, מַמְשִׁיךְ לְהֵעָשׂוֹת. וּכְלִמָּה שֶׁנִּשְׁכַּח הָיָה גַּם כֵּן. גַּם מָה שֶׁנִּדְחַק לְצַד הָיָה. גַּם מָה שֶׁרָצִינוּ וְלֹא, גַּם זֶה. וּבְמִלִּים אֵלּוּ מוּרָם מַשָּׂא כְּאֵב. וְהִנֵּה רָצוֹן מְבַעְבֵּעַ.

אור וחושך

הַמְּהַלְּכִים בַּחֲשֵׁיכָה, הַמְּכוּסִים בָּהּ. הַמַּדִּיפִים הַחֲשֵׁיכָה, מַעֲלִימִים הָאוֹר. הָאוֹר מֵאִיר הַמְּעַטִּים, הָאוֹר מֵאִיר אֶת הָרַבִּים. הָאוֹר מֵאִיר, לֹא אֶת כֻּלָּנוּ. רְאוּ, עַתָּה הָאוֹר עַל מְעַטִּים. רְאוּ, נִלְקַח אֶל הַהוֹלְכִים בַּחֲשֵׁיכָה. רְאוּ, הַמַּהֲלָכִים בַּחֲשֵׁיכָה עַתָּה נָעִים בָּאוֹר, מַחֲשִׁיךְ הַיּוֹם וְיַחֲשִׁיךְ. אָנוּ מְאִירִים הַנִּמְצָאִים בָּאוֹר. אֵלִים נַעֲשִׂים מֵאִתָּנוּ הַיּוֹם, אֵלִים צוֹמְחִים מֵאוֹר נִיתָּן. אַךְ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה אֵינֶנּוּ עוֹד. עוֹלָם נִבְרָא בִּפְקִיחַת עַיִן. זְמַן נִמְתַּח מִמַּבָּט אֶל עָתִיד וְעָבָר. מִתּוֹךְ תְּפִיסָה נוֹצַר יֵשׁ זֶה. וְרִיבּוּי שֶׁאֵינֶנּוּ נִמְנָע מִתְּחִילַּת הַכָּרָה.