אֲנִי סָרָה לְמַחְשְׁבוֹתַי. פְּחָדַי.
לוּ נִתַּן לְמַגֶּר אֵת סְאוֹנַם
אַף שֶׁרָפִים וּמְפַיְּסִים הֵם, לֹא מִתְּנָאִים לְפָנַי
לֹא מִתְקַטְנִים לֹא מְתַגְבְּרִים.
הֵם אֹבֶךְ עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
אָז לְוַאי הָיִיתִי מַיִם בִּנְבִיעָתָם.
לְוַאי הָיִיתִי רוּחַ מְנִיעָה פְּאוֹרָה.
אִלּוּ יְכוֹלָה, הָיִיתִי בְּאָשְׁרִי הַקָּטָן נָחָה עַל עֵץ
וְהָיוּ מַחְשְׁבוֹתַי בַּדִּים וּפְחָדַי שָׁוְא.
הִיא עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן וּמַמְתִּינָה לָאִישׁ שֶׁלֹּא יָבוֹא
אֶל חַלּוֹן הֶהָקִיץ בְּבֵיתָהּ, בּוֹ כֹּל חֲלוֹמָהּ.
שֶׁהִנֵּה הֵם בָּאִים וְהוֹלְכִים
כְּמוֹ דְּבוֹרִים עֲיֵפוֹת מִכַּוֶּרֶת הַדְּבַשׁ
לִרְדוֹת מִמֶּנָּה אֵת צוּף הַשָּׁנִים.
מִמֶּנָּה אֶת כֹּל הַחַיִּים.
מִמֶּנּוּ אֶת קוֹל הַמֵּתִים. הִיא פֶּתַע שׁוֹמַעַת.