האימפריה העבאסית כובשת ומשליטה משמעת וצייתנות, השירה מציעה מרחב אלטרנטיבי של חופש ושחרור, מעין התנגדות תרבותית לכוחות המחייבים קונפורמיות.

עלי בן אבו טאלב: אהבה וחכמה בצל חרב

עלי בן אבו טאלב (598-661), הח'ליף הרביעי של האסלאם ודמות מקודשת בשיעה, מיזג באופן מעניין את עולמות המלחמה והאהבה. בשיר המיוחס לו, "על תבל הנפש בוכה", הוא כותב: "עַל תֵּבֵל הַנֶּפֶשׁ בּוֹכָה, וְיוֹדַעַת: / יִשְׂמַח בָּהּ רַק מִי שֶׁאוֹתָהּ עָזַב". עלי, שהיה לוחם ידוע שהשתתף במלחמות רבות וחייו הסתיימו ברציחתו, הציג בשירתו תפיסה פילוסופית עמוקה על חלופיות החיים והמוות, על ההבל שבהישגים חומריים ועל האהבה האלוהית כערך עליון. שילוב זה של אישיות מלחמתית עם תפיסת עולם המקדשת את האהבה והחכמה ממחיש את המורכבות של יחסי האהבה והמלחמה בתרבות הערבית.

ניזאר קבאני: הפואטיקה של האהבה בצל האלימות הפוליטית

ניזאר קבאני: הפואטיקה של האהבה בצל האלימות הפוליטית

בתקופה המודרנית, מספקת יצירתו של של ניזאר קבאני (1923-1998), המכונה "משורר האישה", נקודת מבט עמוקה על הקשר בין אהבה ומלחמה. קבאני, יליד סוריה הנחשב מגדולי המשוררים בעולם הערבי המודרני ולמשורר הלאומי של סוריה, פיתח פואטיקה ייחודית המשלבת אהבה, מיניות, פמיניזם, ביקורת חברתית וקריאות נגד מלחמה ואלימות.

למרות מעמדו כאחד המשוררים הערבים הגדולים, שירתו של קבאני שנויה במחלוקת.  הביקורת החריפה שלו על החברה הערבית ביחס לאירוטיקה, הדת והתנהלות המשטרים הערביים וכך גם ביקורתו על המלחמות הקורעות את החברה הערבית מבפנים, כמו-גם  על מוות ואלימות יצרו כלפיו טינה עזה עד כדי הגלייתו. קבאני האמין שאין להפריד בין הפוליטי לאינטימי, ושיפור היחסים בין גברים לנשים בעולם הערבי נתפס בעיניו כחלק בלתי נפרד מהמאבק הרחב יותר נגד מלחמה, אלימות ודיכוי.

השיר "בלקיס", הוא אחת היצירות המרגשות ביותר של קבאני. השיר נכתב לאחר שאשתו נהרגה בפיגוע טרור בשגרירות העיראקית בלבנון: "נסיכה שלי, נשרפת, נתפסת בין מלחמות שבטיות, מה אוכל לכתוב על כך שהמלכה שלי עזבה את העולם?". שורות אלו חושפות את חוסר האונים של המשורר אל מול האלימות הפוליטית שפגעה באהבתו האישית, וממחישות כיצד האהבה האינטימית והאלימות הפוליטית מתערבבות בצורה טרגית במציאות של המזרח התיכון.