– מאת ד"ר דויד מנשה –

השירה הערבית, לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה, חקרה והעמיקה בקשר המורכב והטעון שבין אהבה ומלחמה. קשר זה מקבל משמעות מיוחדת בשפה הערבית, שבה המילים לאהבה (حب – חוּבּ) ולמלחמה (حرب – חַרְבּ) נבדלות באות אחת בלבד – האות ר' (راء). הִקרבה הלשונית הזו הפכה למקור השראה לשורה ארוכה של משוררים ערביים, שראו בה ביטוי עמוק למהות היחסים שבין שני הכוחות המנוגדים הללו בקיום האנושי.

המקורות הלשוניים והתרבותיים

בקובץ השירים "Arabic, between Love and War" מצוין במפורש: "בערבית, המילה ל'אהבה' (حب) קצרה באות אחת מהמילה 'מלחמה' (حرب)". קרבה לשונית זו שימשה מקור להרהורים פילוסופיים ופואטיים רבים. כפי שכותב שַאוּקי בזיע במאמרו "הלב בשפת המלחמה": "אם היו המילים המתקרבות בשפה הערבית נושאות דלאלות (יחסים סמנטיים) מתקרבות, על פי בלשן הלשוניות הידוע אבן ג'יני, אז הקשר בין האהבה והמלחמה המופרדים באות הר', לא היה עניין של מקריות טהורה בלבד, אלא מה שמסמן הדמיון החסר בין שתי המילים, מהתרכבות בדלאלה ובמשמעות".

ההתפתחות מן השירה הקדם-אסלאמית לשירה המודרנית

השירה הערבית הקדם-אסלאמית (الجاهلية – אל-ג'אהליה) התייחסה למלחמה ולאהבה בדרכים שונות מהשירה המודרנית. בתקופה הקדם-אסלאמית, המלחמה לרוב תוארה בהערצה כביטוי לגבורה שבטית. המשורר עַנְתַרַה אבן שַדַّאד, למשל, שילב בשירתו תיאורים חיים של קרבות וטבח לצד שירי אהבה סנטימנטליים לאהובתו עַבְּלַה. ביצירתו ניתן למצוא את אחת הדוגמאות המובהקות לשירה בדואית פגאנית המשלבת התפארות במעשי גבורה בקרב עם תיאורי אהבה רגשיים.

לאחר הופעת האסלאם, השירה הערבית השתנתה והפכה רוחנית ואצילית יותר. ההתייחסות למלחמה פחתה, אך אלה שעדיין כתבו עליה המשיכו לרוב לשבח אותה ולהציגה באופן רומנטי. רק בשירה הערבית המודרנית התחילה להופיע גישה אנטי-מלחמתית מובהקת, שקשורה במידה רבה למצב הפלסטיני ולמהפכות בעולם הערבי.

השירה הערבית, לאורך אלפי שנות התפתחותה, מציגה יחסים