ושוליות. היא מפגישה "את היופי עם המוות" בתיאור האישה ככלה: "איזו כלה יפה אני/ בכיסי מותך". מילים אלה חושפות את האופן שבו המשוררת רואה את מוסד הנישואים כמייצר מצב של מוות סימבולי עבור האישה, במיוחד בחברה מסורתית.

קולות נשיים אלה מוסיפים ממד חשוב להבנת הקשר בין אהבה ומלחמה בתרבות הערבית, בחשפם כיצד המלחמות האישיות והפוליטיות משפיעות על נשים באופן ייחודי, וכיצד האהבה יכולה להיות גם מקור לחיזוק וגם למחיקה ודיכוי.

שירת התנגדות: מלחמה, אהבה וזהות לאומית

שירת ההתנגדות הערבית, במיוחד זו הפלסטינית, ממחישה את הקשר העמוק בין אהבה ומלחמה בהקשר של מאבק פוליטי. משוררים ערבים ישראלים בולטים כמו סמיח אל-קאסם, תופיק זיאד,ראשד חוסיין, טאהא מחמד עלי וכן מרואן מח'ול התרכזו בזהות הפלסטינית ובמוטיבים של "צומוד", היאחזות באדמה והתרסה כלפי הממשל הצבאי הנוקשה".

בשירה זו, אהבת המולדת, הקשר לאדמה והזהות הלאומית, משולבים – באופן אורגני – ביטויי אהבה אישיים ואינטימיים. השירה משמשת מבע של מחאה לאומית אך גם ערוץ להתמודדות עם המצוקות האישית וההשפעות הרגשיות והפסיכולוגיות שיוצרות מלחמות.

גשרים של מילים: שירת אהבה בין עברית וערבית

מעניין במיוחד לציין את היוזמות התרבותיות העכשוויות המנסות לגשר בין השפות והתרבויות העברית והערבית דרך שירת האהבה. מופע כמו "אדבר איתך – אהבה אחת בשתי שפות" של תזמורת המהפכה. המופע, שכלל שירי אהבה עבריים מתורגמים לערבית ושירי אהבה ערביים מתורגמים לעברית, מדגיש את היותה של שירת האהבה משותפת לשתי השפות.

זוהר שרון, האוצר והמנהל האמנותי של תזמורת המהפכה, מתאר את חשיבות המופע בעת הזו: "בעתות משבר, כשיש הרגשה שהדברים מתפרקים והשנאה גוברת, זה הזמן להשמיע את הקול השפוי שחושב אחרת. חשוב לדעת שיש אהבה ותקווה בעולם ולא רק שנאה, סבל ומלחמה".