בתוך מסגרת המלחמה, הומרוס מתאר גם סיפורי אהבה אחרים, כמו הקשר בין הקטור ואנדרומכה. דרך דמויות אלה, היצירה מדגישה את הניגוד בין אהבה משפחתית לבין חובה לאומית, ומציגה את הקונפליקט הפנימי של גיבורים הנקרעים בין שני כוחות אלה.
האיליאדה מציגה גם את האהבה כמקור לגבורה ולהקרבה. למשל, אכילס, הגיבור היווני הגדול, נכנס למלחמה בסופו של דבר בשל אהבתו לפטרוקלוס, חברו הקרוב. מותו של פטרוקלוס מעורר באכילס זעם ורצון לנקמה, המניעים אותו לפעולות גבורה על שדה הקרב. כך, הומרוס מדגים כיצד אהבה וקשר אינטימי משמשים ככוח מניע לפעולות מלחמתיות, ויוצרים מעגל שבו אהבה מולידה מלחמה, ומלחמה, בתורה, מחזקת קשרי אהבה.
באמצעות תיאורים אפיים של קרב לצד רגעים אינטימיים בין הגיבורים, הומרוס מראה כיצד אהבה מספקת עוגן רגשי לנוכח הכאוס. אהבתם של הדמויות משמשת נקודת נגד לרקע של אלימות וסבל, ומדגישה את האנושיות המתקיימת גם בתוך התופת.
אפוס רומי זה, שנכתב במאה ה-1 לפנה"ס, (Aeneis באנגלית; Aeneid בלטינית )מתאר את מסעותיו של אַינֵאִיס, ניצול טרויה, בדרכו להקים את רומא. היצירה משלבת בין תיאורי מלחמה לבין סיפור האהבה הטרגי בין אינאיס לדידו, מלכת קרתגו. ורגיליוס מציג את המתח בין אהבה אישית לבין גורל לאומי, כאשר אינאיס נאלץ לעזוב את אהובתו כדי למלא את ייעודו ההיסטורי.
ב"אינאיס", דידו אינה רק דמות רומנטית אלא סמל של הקרבה פוליטית ואישית. אהבתה לאינאס מייצגת את האתגר של פרטים להתמודד עם תשוקותיהם האישיות במקביל לחובותיהם הציבוריות. הדמות שלה ממחישה את הכאב הטמון בהחלטה לוותר על אושר אישי עבור מטרות לאומיות, דבר המעורר סימפטיה אך גם מדגיש את חוסר האיזון במערכות יחסים בתקופה ההיסטורית שהיא מתארת.
אינאיס מדגיש את המחיר האישי שגיבורים נאלצים לשלם בשם חובתם הלאומית. אינאיס, למרות אהבתו העזה לדידו, מבין שעליו להמשיך במסעו כדי להגשים את הנבואהי
ולהקים את רומא. הפרידה הכואבת מדידו מסמלת את הקרבן שנדרש ממנו למען עתיד עמו.
ורגיליוס מציג גם את ההשפעה ההרסנית של המלחמה על אהבה ומערכות יחסים. דידו, שנשבעה לא להינשא שוב לאחר מות בעלה, מוצאת את עצמה מאוהבת באינאיס. אך אהבה זו מובילה לסופה הטרגי כאשר אינאס עוזב אותה, והיא בוחרת להתאבד מרוב צער. התאבדותה של דידו ממחישה את העלות הטרגית של אהבה בתוך הקשר של משימות היסטוריות גדולות, ומעלה שאלות על הצדק שבהקרבת האושר האישי למען טובת הכלל.
"מלחמה ושלום" של טולסטוי, שפורסם בשנים 1865-1869, נחשב לאחת היצירות החשובות ביותר העוסקות בנושא זה. הרומן האפי מתאר את החברה הרוסית בתקופת מלחמות נפוליאון, ומשלב בין תיאורי קרבות מפורטים לבין סיפורי אהבה מורכבים.
טולסטוי, שבתחילה התכוון לכתוב "סיפור על ימים עברו" ולא ראה ביצירתו רומן בעת כתיבתה, יצר אפוס מרהיב שבו לא רק תיאור היסטורי של מלחמות נפוליאון, פירוט עשיר של חייהן של הדמויות הבידיוניות שיצר ובתוך כך, עיסוק מרתק בפילוסופיה של ההיסטוריה. רומן זה נחשב בעיני רבים לא רק ליצירתו הטובה ביותר של טולסטוי, אלא גם אחד משיאי סוגת הרומן הריאליסטי. לא ייפלא, איפוא, ש"מלחמה ושלום" מדורג במקום השביעי ברשימת מאה הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים, בהן זו של מועדון הספרים הנורווגי ומדורג גבוה ברשימות רבות אחרות.
טולסטוי מציג דמויות כמו נטשה רוסטוב, אנדריי בולקונסקי ופייר בזוחוב, ודרכן בוחן את השפעת המלחמה על חייהם האישיים והרומנטיים. במוקד העלילה נמצאות שלוש דמויות: פייר בזוחוב, בנו מחוץ לנישואין של אציל עשיר, שהתחנך בצרפת, מסור לקידמה ומעריץ את נפוליאון, המתקשה להתאקלם באריסטוקרטיה הרוסית; אנדריי בולקונסקי, קצין העייף מחייו, אותם הוא רואה כאפרוריים ומחניקים, וחסר חיבה לאשתו; ונטשה רוסטוב, נערה צעירה בת למשפחת אצולה, המתבגרת בהדרגה.