מלחמת "חרבות ברזל" מבחן מתמשך לשירה העכשווית (המשך)

נושא מעניין במיוחד הוא האופן שבו שירת המלחמה העכשווית מתמודדת עם המתח בין מלחמה לאהבה – נושא שהעסיק יוצרים רבים לאורך ההיסטוריה. בעוד שבעבר, השירה הישראלית נטתה להדגיש את האהבה כמקור כוח וכנחמה בזמן מלחמה, היום ישנה נטייה להציג תמונה מורכבת יותר, שבה המלחמה מאיימת לערער את היסודות של האהבה והאינטימיות.

לקראת פואטיקה של תקווה

למרות הקושי והכאב, ניתן לזהות בשירה הישראלית העכשווית גם חיפוש אחר תקווה ותיקון. המלחמה המתמשכת, על אף האבדות והטרגדיה שהיא מביאה עמה, מולידה גם דחף ליצירת נרטיבים של סולידריות, אמפתיה וחמלה.

משוררים ישראלים מוצאים דרכים יצירתיות להציע חזון של עתיד אחר, שבו האהבה, החיבור האנושי והדיאלוג גוברים על האלימות, השנאה והפילוג. זו שירה שמחפשת מרפא לטראומה הקולקטיבית, ומציעה אופקים של תקווה בתוך המציאות הקשה.

הפואטיקה של התקווה באה לידי ביטוי במספר אופנים:

1. חיפוש אחר נקודות של אור  – גם בתוך החשכה הגדולה ביותר, משוררים מתעקשים לחפש רגעים של אור, של חסד ושל יופי. אלה יכולים להיות גילויים של סולידריות בין זרים, מחוות של אנושיות בתוך האלימות, או רגעים של אינטימיות בצל המלחמה. בין משוררים אלה אפשר להצביע על:

• אגי משעול מדגימה באופן מובהק את החיפוש אחר נקודות אור בתוך החשכה. בשיריה האחרונים שפורסמו בעיתון "הארץ" לאחר פרוץ המלחמה, משעול כותבת: "בסוף כל מלחמה / מחכה שלום / כמו שבסוף כל לילה / מחכה יום". שירתה מציעה נקודת מבט אופטימית, הרואה את המלחמה כמצב זמני, ואת השלום כאפשרות ממשית. בשיר נוסף היא כותבת: "אני כותבת על הזוועה / אבל מחפשת את הרכות / בתוך האימה", ובכך מדגימה את היכולת למצוא רגעים של חסד אפילו בתוך המציאות הקשה ביותר.
• רוני סומק, שפיתח בתקופה האחרונה סגנון של "שירי בזק" המגיבים למציאות המשתנה. בשירו "אור קטן בחשכה", שפורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" בדצמבר 2023, הוא כותב: "גפרור אחד / מספיק כדי להאיר / את כל הדרך הביתה". שירתו מדגישה את הכוח של האור הקטן להאיר את החשכה הגדולה, ומהווה דוגמה לאופן שבו משוררים מתעקשים למצוא רגעים של תקווה גם בזמנים קשים.
• נורית זרחי, המשוררת הוותיקה והחשובה, פרסמה באחרונה את מחזור השירים "אור וצל", המתאר רגעים של חסד בתוך המציאות המלחמתית: "בין ההרס והאבדן / פרח אחד ממשיך לפרוח / ומזכיר לנו / שהחיים ממשיכים". שירתה מדגימה את היכולת למצוא נקודות של יופי גם בתוך ההרס.
• 2. שירה של "בכל זאת" – יוצרים רבים כותבים מתוך עמדה של "בכל זאת" – למרות הכאב, למרות האובדן, למרות הייאוש, הם מתעקשים על הצורך לטפח אהבה, תקווה וחיבור אנושי. זו עמדה שמכירה במציאות הקשה, אך מסרבת להיכנע לה. בין המשוררים הבולטים של שירת ה"בכל זאת", נזכיר כאן שלושה:

• חוה פנחס-כהן (1955-2022), מציגה בסדרת השירים "תקווה בזמן מלחמה", את התקווה כמקור של כוח רוחני: "גם כשהשמיים מתכסים עשן / אני מחפשת את פיסת התכלת / שמבטיחה שמעבר לעננים / השמש עדיין זורחת". שירתה מציעה עוגן רוחני ואמוני בתוך הסערה, ומדגימה את עמדת ה"בכל זאת" – ההתעקשות על תקווה למרות המציאות הקשה.
• ארז ביטון, המשורר החשוב, חתן פרס ישראל, כתב את השיר "בכל זאת אני", המבטא את ההתעקשות על זהות אנושית למרות הכל: "בכל זאת אני / ממשיך לכתוב שירים / בכל זאת אני / מאמין באדם / בכל זאת אני / מחפש את היופי". שירתו מדגימה את הסירוב להיכנע לייאוש, ואת ההתעקשות על ערכים אנושיים גם בזמנים קשים.
• שלומי חתוכה, המתמודד עם המתח בין הכאב והאובדן לבין הצורך להמשיך לחיות ולאהוב: "למרות ההרס / למרות האבדות / למרות הדמעות / אני עדיין מאמין / שיום אחד / השמש תזרח עלינו / בלי פחד". שירתו מדגימה את היכולת להחזיק בו-זמנית בכאב ובתקווה, ולהתעקש על אפשרות של עתיד אחר.