על מלחמה ואהבה

יעל רן

כַּאֲשֶׁר הֵחֵל רַעַשׁ הָאַזְעָקָה הָעוֹלֶה וְיוֹרֵד

טָמַנּוּ גּוּף בְּגוּף

בְּחֶלְקַת חֲרָדָה אַחַת.

עַל אַף שֶׁאֵין מִקְלָט בַּאֲזוֹרֵנוּ

יוֹדַעַת שֶׁבְּקִרְבָתְךָ

מָצָאתִי לִי

מֶרְחָב מוּגָן.

בָּאַהֲבָה כְּמוֹ בְּמִלְחָמָה

בִּקְרָבוֹת אֵין מְנַצְּחִים

רַק צְדָדִים מוּבָסִים בְּצִדֵּי מִטָּה.

רְדִיפָה לְמַעַן סִפּוּחֵי כָּבוֹד

הִיא מִרְדָּף עָקָר

שְׁפָּרָשָׁיו אֵגוֹ וְנִרְאוּת.

וְהַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ

הוּא דְּמָעוֹת תְּשׁוּקָה בְּאַחֲרִיתָהּ

כְּעֵינֵיהֶם הַנִּשָּׂאוֹת לַשָּׁוְא

שֶׁל קָפּוּלֵט וְמוֹנְטֵגיוּ.

גַּם אַהֲבָה מַתְחִילָה בְּחוֹזֶה שָׁלוֹם,

בְּרִית כְּתוּבָה בֵּין רוּחַ לְרוּחַ,

הַבְטָחוֹת שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִלִּים גְּדוֹלוֹת.

אַךְ גַּם הָאוֹהֲבִים עוֹד יִפְגְּשׁוּ בְּזִירַת קְרָבוֹת

יְדַמְּמוּ חֲלוֹם שָׁוְא,

יִסְפְחוּ שִׁטְחֵי כְּאָב

יַחְווּ בְּדִידוּת יָמִים בַּשְּׁנַיִם.