עוֹלָמוֹת מַקְבִּילִים

עוֹלָמוֹת מַקְבִּילִים

לְאִשָּׁה אַחַת שׂוֹרֵף כָּל הַגּוּף

מֵאִי יְדִיעָה אִם בְּנָהּ, בַּעְלָהּ, יָשׁוּבוּ

מֵהַשֶּׁבִי, מִשְּׂדֵה הַקְּרָב אוֹ

חָלִילָה יִפְּלוּ

חָלָל

לְאִשָּׁה אַחֶרֶת שׂוֹרֵף כָּל הַגּוּף

מֵאִי יְדִיעָה אִם אֲהוּבָהּ הַתּוֹרָן יָשׁוּב

לְחֵיקָהּ, יֵלֵךְ שֶׁבִי אַחֲרֶיהָ, 

יִפֹּל לְרַגְלֶיהָ.

לַלָּשׁוֹן אֵין בְּעָיָה לְשָׁרֵת

שְׁנֵי אֲדוֹנִים

הִיא מֻמְחִית בְּנֶאֱמָנוּת כְּפוּלָה  –

וַאֲנִי מְשָׁרֶתֶת מְסוּרָה שֶׁל גַּחְמוֹתֶיהָ

מְנַסָּה לְהוֹלִיכָהּ אֶל קַו הַתֶּפֶר

שֶׁבּוֹ הַחַיִּים נוֹשְׁקִים

לְהִפּוּכָם.