רגע  התכופפה ונעלה את נעליה, העבירה מסרק בשערותיה ויצאה את הבית. הרחוב הלך והתרוקן. השמש כבר ירדה במערב. אגרופה היה סגור על הנייר המעוך. בחלונות הראווה הודלקו האורות. מזמן הפסיקה להתלהב מחולצות עם צווארוני מלחים ושמלות אופנתיות עם תחתיות. מייק אוהב בגדים פשוטים של ימי חול. שני חיילי 'כלניות' שרקו לעברה. היא האיצה את הליכתה וחלפה על פני דוכן הגלידה ופניה בכיוון הרברט סמואל.

חייה השתנו בסתם יום של חול לפני שנתיים, כששתיהן נסעו עם אמן לנתניה לבקר את התינוקת הרכה של הדודנית ובעלה דניאל. הוא פתח להן את הדלת, גבוה, חייכני ושזוף. שערותיו משוכות לאחור בגל חלק וגמיש. השלוש נעצו בו עיניים משתאות. "אני מיכאל, אח של דניאל," הציג עצמו. אחר כך סילק מהספה את השמיכה, הכר והסדין והזמין אותן לשבת. חום גופו נשמר על המושב והוא עבר מבעד לחצאיתה.

בפעם הראשונה נפגשו בהרברט סמואל, שלחוף תל אביב. ליקקו גלידה וירדו לטייל יחפים על החול. הוא סיפר לה מקצת דברים על עצמו. בעיקר דיבר על בית הוריו בליטא, על אמו ואביו שהרביצו בו ציונות אדוקה. בקושי היה בן תשע עשרה כשהגיעו הגרמנים. ידע שהוא חייב לברוח בגלל פעילותו בבית"ר. לילה קודם הלך לביתה של חברת נעוריו רות, האחת והיחידה. כך הגדיר אותה, ומיד חשה איך צמחה לה יריבה. היה ליל סילבסטר, התרפק על זיכרונותיו, והוא בא לביתה בחשאי. להוריו סיפר שהוא עסוק בלימודים אצל חבר. שניהם הלכו לנשף ריקודים, מעודו לא היה מאושר כמו באותו נשף. החברים קראו לרות לעלות ולשיר, והיא העניקה לו את שירתה במתנה. מישהו מהבחורים העיר הערה שלא מצאה חן בעיניו והוא שלח אגרוף בפרצופו והפילו לארץ. ידידיה של רות הפצירו בהם להסתלק ללא דיחוי. הם יצאו לרחוב. היה לילה קר, אך שניהם היו חמים ואוהבים. הם טיילו חבוקים שעות עד שהגיעה השעה והוא רץ אל תחנת הרכבת, לא ידע שזו פגישתם האחרונה. הנאצים רצחו את רות, ואת אחותו ואת הוריו. הוא כבר היה רחוק ברוסיה. אחר כך התגייס לצבא פולין והגיע לעיראק. משם קראה לו ארץ ישראל.  להמשך קריאה לחצ/י כאן