עזה כמוות המלחמה (המשך)

 בפועל, אבל, קוטוזוב יודע שאיש אינו סופר את הנפשות שהציל באמצעות הנסיגה וההימנעות ממלחמה. אף ההיסטוריונים שטולסטוי מונה, מלאי טענות על דרכי המלחמה הללו של קוטוזוב. גם כי מספרי החללים הרוסיים גדולים בהרבה מאלה הצרפתיים בקרב בורודינו, ואחרי שריפת מוסקבה מתו בה כמאה אלף מאזרחיה ממחלות וקור. 

למרות כל זה, יטען קוטוזוב – כי בקרב בורודינו ניצח הצבא הרוסי. ואכן, אם לוקחים בחשבון את התפוררות המשמעת בצבא הצרפתי לאחר שנכנס למוסקבה, ונסיגתו מפני הפגיעה המתישה של פלוגות הגרילה הרוסיות, ואת הקורבנות של "גנראל חורף" ובעיקר את בריחתו בבושת פנים של נפוליאון, ניתן לציין את המערכה בבורודינו כנקודת המפנה. טולסטוי עוד עושה חשבון עם ההיסטוריונים הצבאיים שבאו בטענות אל קוטוזוב וקציניו, מדוע לא הנחיתו בעת בריחת הצבא הצרפתי את המכה המכרעת, ולא היכו את פלוגת הפיקוד ונפוליאון בתוכה כשהם נמלטים על נפשם, או מדוע לא לקחו אותם בשבי. 

הפעם לא מדבר המספר מפיה של דמות המצביא הזקן, אלא עורך עימם חשבון ישיר כהיסטוריון. בטיעון פולמוסי הוא מונה ראשית את אי הייתכנות של מבצע כזה ואת חוסר ההיגיון של מתקפה רוסית על צבא הנסוג ממילא (ע' 403 – 406). "הצבאות הרוסים ברודפם אחרי הצרפתים, אימצו את כל כוחותיהם ולא יכלו לעשות יותר מזה בלי להביא כלייה על עצמם" (שם, 405). אין כאן טענה צבאית גרידא. טולסטוי ההיסטוריון מתאר את התנאים האנושיים הבלתי נסבלים של החיילים ש"חיו במשך חודשים עם היאבקות מתמדת עם מר המוות" (שם). בעוד "אנשים רוסים אחרים, שישבו בחדרים חמים, סבורים היו, שצריך לעשות מעשים שלא היו בגדר האפשר." (ע' 406)

   בין מאות הדמויות שמאכלסות את היצירה הענקית קשה אמנם לציין דמות מרכזית אחת. דמותו של פייר באזוחוב, המאכלסת ברציפות את הרומן מתחילתו ועד סופו בוודאי אינה מתאימה למוסכמות הגיבור של הרומן הקלאסי. אם כבר, מתאים לכך אנדריי בולקונסקי, גיבור המלחמה ואציל הנפש, אבל טולסטוי הורג אותו בתום שני שלישים של הסיפור. פייר, שהוא גם רעו הקרוב של אנדריי, לאחר שהוא עובר מהפכים בנסיבות חייו, בחיי הרגש ובהשקפת עולמו, למרות מראהו המגושם ורכות האופי שלו, יזכה בסופו של דבר בנערה, בנטאשה, שהיא מעין התגשמות האידאל הרומנטי.

  הוא חווה חיים של הוללות לאחר שובו בגיל עשרים מלימודיו באירופה, כממזר של הרוזן באזוחוב – הוא יורש את הונו העצום ואת תוארו ועובר נישואים כושלים. כצעיר חילוני המסתובב בחוגי האצולה הפטרבורגית הוא מעריץ של נפוליאון ושל רעיונות המהפכה הצרפתית. לימים הוא מצטרף למסדר הבונים החופשיים. אבל, לאחר הפלישה של נפוליאון ב-1812, ומתוך רגש של אמפטיה לאדם הרוסי (רגש, שניסה לתת לו ביטוי ביחסי הקרבה שרקם עם האיכרים באחוזתו ועם משרתי הבית) – הוא מוצא עצמו בעיצומו של קרב בורודינו. המראות הנוראיים משפיעים עמוקות עליו, ולאחר כיבוש מוסקבה על ידי הצרפתים, הוא מחליט להיכנס לעיר כדי להשתתף בסבלהאנשים מבני עמו. השקפתו  על נפוליאון מתהפכת, ועכשיו הוא מבקש להביא גאולה לעולם באמצעות רצח של הקיסר הצרפתי  שהוא זומם. בין לבין הוא נתפס ונכלא כשבוי בין בני עמו מן המעמדות הנמוכים אליהם חש קרבה מיוחדת. דמות אחת, של האיכר פלטון קרטאייב קושרת עימו יחסי ידידות, והוא מתרשם ממנה עמוקות. כשם שמאס בחברה המלאכותית והצבועה שמצא בסלונים