מיקי מילר

עזה כמוות אהבה (חלק 6)

קוטוזוב, "המהולל", מתואר כאנטי גיבור קלאסי. הוא נקרא למערכה על ידי אלכסנדר הראשון, בעיקר משום שלא היה שותף למפלת רוסיה בקרב אוסטרליץ (1805) ובקרבות בשנים לאחריו, משום שהודח על פי דרישת הקיסר האוסטרי מלעמוד בראש הצבא של הקואליציה אוסטריה – רוסיה שנלחמה כנגד הצבא הצרפתי, והובסה. הוא זקן, כבד גוף, עיוור בעינו האחת, נוטה לנמנום, רגשן, נוהג לקרוא רומנים צרפתיים ומזיל דמעה בקלות. נוסף על כך, נראה שאיננו ער לחלוטין לניסיונות של קציני הצבא תחתיו למרוד בסמכותו. לאחר שמונה לתפקיד הוא מצווה לזמן ללשכתו את הנסיך אנדריי. המפגש ביניהם אנושי מאד. בולקונסקי מספר למפקדו כי התבשר לאחרונה על מות אביו, וקוטוזוב מגיב כך (בניגוד לנונשלנטיות שהפגין כלפי כל ה"יועצים", קציני החצר המבקשים את תשומת לבו): "הביט באנדריי בעיניים פקוחות נפחדות, אחר כך הסיר כובעו ונצטלב 'מנוחתו עדן' הוא נאנח אנחה כבדה מעומק חזהו. 'אני אהבתיו וכיבדתיו…' הוא חיבק את הנסיך אנדריי… כאשר שחרר אותו, ראה הנסיך ששפתיו רועדות ובעיניו דמעות." (ע' 122) קוטוזוב מכיר את אנדריי עוד מאוסטרליץ, אז שימש שליש בלשכתו. "קראתיך כדי שתישאר עמדי" (ע' 125) הוא פונה אליו. ואנדריי מסרב בנימוס "חוששני שאיני טוב עוד לעבודת המטה… הסכנתי אל הגדוד, למדתי לאהוב את הקצינים, ונדמה לי, כי גם הקצינים למדו לאהבני". קוטוזוב נענה: "חבל, דרוש היית לי. לא כאן דרושים לנו בני אדם. היועצים רבים, אך אנשים אין." (ע' 125) הדאגה הראשונית של המפקד העליון הזה הוא לחיי אדם. בלשכתו הוא אנוס לשאת בטרחתם של כל מיני "יועצים", שהמלחמה עבורם הוא עניין מופשט המתרחש על שולחן הסרטוט והמפה. "אה, היועצים, היועצים… אילו בקול  כולם שמעתי, לא היינו כורתים ברית שלום בטורקיה, ואף את המלחמה לא היינו מסיימים…". (שם) טולסטוי מערער באמצעות דמותו של קוטוזוב על הניצחון בקרב כערך עליון. להמשך הקריאה לחצ/י כאן