עזה כמוות המלחמה 

                        – מאת מיקי מילר – 

"המלחמה איננה מעשה נימוסין, אלא המעשה המתועב ביותר בחיים, ויש להבין דבר זה ולא לשחק במלחמה. […] והמלחמה מהי? מה דרוש לשם הצלחה בענייני צבא? מהו המוסר של החברה המלחמתית? מטרת המלחמה – רצח, אמצעי המלחמה, ריגול, בגידה ועידודה, שוד באוכלוסייה וביזה של רכושם או גנבות באספקת הצבא; מרמה ושקר, הנקראים בשם תחבולות מלחמה, מוסר המעמד הצבאי הוא – היעדר חופש, דהיינו, משמעת, בטלה, בורות, אכזריות, זימה, שכרות. ואף על פי כן, זהו המעמד העליון, המכובד על הכול. (לב טולסטוי "מלחמה ושלום" תרגום: לאה גולדברג ספרית פועלים מהדורה חדשה מתוקנת 2015. כרך ב' עמ' 151 – 152) [* כל מספרי הדפים במאמר כולו, הם מכרך ב']

  דברים אלה שם הסופר בפיו של אנדריי בולקונסקי בשיחתו עם פייר באזוחוב, שתי הדמויות המרכזיות ברומן. ברומן מופיעות גם הדמויות ההיסטוריות אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה, נפוליון הקיסר ומצביא הצבא הצרפתי וכמובן קוטוזוב, ראש הצבא הרוסי הלוחם – בפי כולם שם טולסטוי טקסטים ריאליסטיים-בדויים. יתרה מכך, כמספר כל יודע הוא חודר לתודעת גיבוריו ומחשבותיהם. את התיעוב ממלחמה הביע טולסטוי בכתביו המאוחרים, ויש להניח כי מה ששם בפי גיבורו משקף עמדה עקרונית שלו. טולסטוי איננו בודד בהבעה של עמדה כזאת; למעשה רווחת ההסתייגות מן המלחמה בדבריהם של אנשי מדינה, מצביאים ואנשי רוח מן הזמן העתיק ועד ימינו, אולי משום שקיומן של מלחמות היא מציאות מתמשכת ללא הפסק. להלן רשימה חלקית בהחלט; סופוקלס ("נפש שלווה אינה יוצאת למלחמות"), אפלטון ("רק המתים ראו את סוף המלחמה"), אברהם לינקולן ("אין דרך מכובדת להרוג, אין דרך עדינה להרוס, אין שום דבר טוב במלחמה חוץ מזה שהיא מסתיימת"), בנג'מין פרנקלין, ג'ורג' מארשל, אלבר קאמי ("אין ספק שהמלחמה היא דבר טיפשי מדי, אבל אין זה מונע מבעדה להימשך זמן רב"), ברטולד ראסל, ג'ורג' ברנרד שאו ("את המלחמה אפשר תמיד ובקלות ליפות עם רומנטיקה והרואיות, עם חובה לאומית נאצלת ועם פטריוטיזם וכדומה על ידי אנשים שהכישרון הספרותי והסיפורי השטחי שלהם מכסה על תהום של הפקרות איומה"), מרגרט אטווד, ג'וזף הלר (מחבר "מלכוד 22 האנטי מלחמתי), ג'ורג' ר. ר. מרטין (על סדרת ספרים שלו מבוססת סידרת הטלוויזיה של O.B.H "משחקי הכס"). אפילו זאב ז'בוטינסקי, מחבר "קיר הברזל" המיליטנטי חטא בהצהרות "פציפיסטיות" ("רעה היא המלחמה, רעה ומאוסה, אבל האנשים במלחמה יפים לעיתים יותר מאשר בחיי יום יום").

אנדרי, הנושא את נאום התיעוב שלעיל ברומן של טולסטוי, הוא חייל

ומפקד גדוד, שבמלחמת 1805 באירופה עזב את אחוזתו ואשתו ההרה