זוֹ הַצָּעָה הַמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּאַהֲבָה כְּדֵי לִמְנֹעַ
מִלְחָמָה. גִּרְסָה חֲכָמָה שֶׁל
תְּנוּ לַגֵּנֵרָלִים זִיּוּן טוֹב בְּהֶבְדֵּל שֶׁלָּהֶם לֹא
אֶתֵּן דָּבָר. הֵם בָּחֲרוּ בְּמִקְצוֹעָם בְּמַקְבִּיל
לִיכָלְתָּם וּמִלְחָמוֹת הֵן הַסִּבָּה לְקִיּוּמָם.
הָאַהֲבָה לֹא מַכִּירָה בְּהַהֵפֶךְ
עוֹשִׂים אַהֲבָה וְלֹא חוֹשְׁבִים מִלְחָמָה,
עוֹשִׂים מִלְחָמָה וְרַק חוֹשְׁבִים אַהֲבָה
וְאִם בַּהַפְגָּנָה רַמְקוֹל
יְהַדְהֵד עֲשׂוּ אַהֲבָה וְיִדֹּם – אֲנִי בִּמְקוֹמְךָ
הָיִיתִי מְחַיֵּךְ וְלוֹחֵשׁ לְעַצְמִי – הַיּוֹם.
הֵם אָמְרוּ שֶׁהַמַּטָּרָה מְקֻדֶּשֶׁת
וּכְשֶׁאָמְרוּ שֶׁצָּרִיךְ יָצָאתִי לַמִּלְחָמָה
וּכְשֶׁאָמְרוּ שֶׁצָּרִיךְ שָׁלַחְתִּי אֶת בְּנִי
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהַמַּטָּרָה תָּמִיד מְקֻדֶּשֶׁת
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהִיא בֵּית קְבָרוֹת לַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהִיא פּוֹטֶרֶת אוֹתָם מֵחוֹבַת הַשָּׁלוֹם
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְעָדִים חֲשׁוּבִים מִשָּׁלוֹם
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ יְעָדִים חֲשׁוּבִים מִשָּׁלוֹם
יָדַעְתִּי שֶׁבְּנִי לֹא יְחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ לִבְדֹּק
כִּי אֲנִי לֹא חִנַּכְתִּי אוֹתוֹ. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא
יוֹדְעִים אִם לֹא בּוֹדְקִים. לֹא. בָּדַקְתִּי.
בְּיָמִים אֵלֶּה כְּלוּם לֹא יַעֲזֹר
לֹא שָׁבוּעַ בְּקַפְרִיסִין
לֹא חֹדֶשׁ בְּתַאיְלַנְד
אֲפִלּוּ לֹא – מִי הָיָה מַאֲמִין – מוֹפָע מוּזִיקָלִי שֶׁכָּתַב הַבֵּן
גַּם לֹא כּוֹסִית גְּרָאפָּה בַּמִּסְעָדָה עִם זוֹ שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
אֲנִי רוֹאֶה תְּמוּנוֹת שֶׁל יְלָדִים וְתֹם קוֹרֵן מֵעֵינֵיהֶם
יָשָׁר לְתוֹךְ עֵינַי. כָּכָה זֶה עִם יְלָדִים,
כֻּלָּם כָּל כָּךְ יָפִים, כָּל כָּךְ מֵתִים
בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ אֶצְטָרֵךְ לָקַחַת
אֶת עֵינַי אִתִּי, אוֹתִי אִתִּי