על פרשת דרכים

בנימין אלקובי

אֲנַחְנוּ נִפְרָדִים כָּעֵת.

אַךְ זֶה זְמַנִּי מְאוֹד.

אַל תִּדְאֲגִי :

זֶה לֹא קָנָדָה כָּאן,

אֲפִלּוּ לֹא אֲמֵרִיקָה.

הַאִם מֵעֵבֶר לָעֵבֶר יֵשׁ עוֹד עֵבֶר,

לְמָשָׁל אֶוֶרֶסְט,

אוֹ שֶׁזֶּה רַק מָשָׁל ?

עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהִגַּעְתָּ

לַצַּמֶּרֶת,

וְאַתָּה שׁוֹאֵל מָה עַכְשָׁו,

תִּוָּכַח, שֶׁהַצַּמֶּרֶת הִיא לֹא כְלוּם,

וּתְטַפֵּס אֵלֶיהָ מֵחָדָשׁ.

הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלָּהּ עַל הָאֶפְשָׁרוּת הַתְּמִידִית

הַקַּיֶּמֶת לְפָנֶיהָ, לְסַיֵּם אֶת הַ כֹּ ל בִּמְחִי

יָד, פָּשׁוּט מְחַיָּה אוֹתָהּ שׁוּב

וְשׁוּב, וּבִזְכוּתָהּ הִיא קַיֶּמֶת.