מי שָׂמֵךְ  

 (לד"ר נירה כ. – פסיכולוגית לטיפול קצר מועד)

"אַתְּ כְּמוֹ אוֹפְּיוּם נָקִי מְרֻכֶּזֶת בְּעַצְמֵךְ" אָמַרְתְּ              

"אֵין לָךְ שׁוּם אוֹבְּזֶרְוָצְיָה בָּעוֹלָם"

וַאֲנִי מוּלֵךְ קוֹרֶסֶת

מִתְחַנֶּנֶת בָּעֵינָיִם                                

אַל תִּפְגְּעִי בִּי בְּבַקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה                                                    

זֶה הַמֵּמוּאָר שֶׁלִּי, זֶה הַבֵּיְבִּי שֶׁלִּי – 

"אַתְּ כּוֹתֶבֶת יָפֶה" אָמַרְתְּ

"אֲבָל הָרִכּוּז שֶׁלָּךְ בְּעַצְמֵךְ הוּא טוֹטָאלִי"

גּוּפִי הִסְמִיק מֵחֹם                     

נֶעֱלַבְתִּי וְתֵעַבְתִּי אֶת הָאוֹר הַמְּסַנְוֵר שֶׁבְּעֵינַיִךְ גְּבֶרֶת מַגְּנָהּ מַאטֶר.

אֲבָל כְּשֶׁשַּׁבְתִּי אֶל הַכְּתוּבִים– הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְפִסּוֹת חַיַּי

קָרָאתִי וְהִתְחַזַּקְתִּי.

מִי שָׂמֵךְ שׁוֹפֶטֶת?

"אַתְּ נִזְקֶקֶת מִדַּי לָאִשּׁוּר שֶׁל הָעוֹלָם", אָמַרְתְּ                            

נִזְקַקְתִּי לָאִשּׁוּר שֶׁלָּךְ דּוֹקְטוֹר פְּסִיכוֹלוֹגִית מְנֻסָּה,  חַדַּת עַיִן וְאִשָּׁה                

"יֵשׁ לָךְ רָעָב שֶׁאִי-אֶפְשָׁר-לְהַשְׂבִּיעַ לְמִלָּה טוֹבָה" אָמַרְתְּ                           

"אַתְּ צְמֵאָה לְרֶחֶם גְּדוֹלָה שֶׁתַּעֲטֹף אוֹתָךְ

וְתַגִּיד לָךְ מִלִּים טוֹבוֹת" אָמַרְתְּ

אָז תְּנִי לִי מִלָּה

תְּנִי לִי מִלָּה

כְּשֶׁזִּמַּנְתִּי אוֹתָךְ בְּדִמְיוֹנִי לְפַנְטַזְיַת אֵרוֹטִיקָה עַזָּה שֶׁלִּי וְשֶׁלּוֹ

לִטַּפְתְּ אֶת פָּנַי, אֶת הַמֵּצַח וְאָמַרְתְּ לִי מִלִּים – 

שֶׁאֲנִי טוֹבָה, שֶׁאֲנִי חֲשׁוּבָה, שֶׁאֲנִי רְאוּיָה                                                

שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי טוֹב

שֶׁמַּגִּיעַ לִי – 

וְאַהֲבָה מְפַכָּה שֶׁל אִמָּא כִּסְּתָה אוֹתִי

מַיִם חַיִּים.        

לִפְעָמִים בְּדִמְיוֹנִי רָאִיתִי חִיּוּךְ שֶׁנִּסִּית לְהַסְתִּיר

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁנְּדַבֵּר עָלַיִךְ וְעָלַי

וְלֹא אִפְשַׁרְתְּ

"לֹא שַׁיָּךְ" פָּסַקְתְּ וְחָתַכְתְּ.

רָצִיתִי לְסַפֵּר לָךְ עַל הַהִלָּה בְּעֵינַיִךְ

עַל הָאוֹר הַיָּרֹק הַמְּסַנְוֵר

לְסַפֵּר לָךְ שֶׁאֲנִי מוּצֶפֶת

שֶׁבַּהֲלִיכוֹתַי  לְאֹרֶךְ הַנַּחַל הַשְּׁכוּנָתִי

יָדַעְתִּי שֶׁהֲכִי גָּבֹהַּ וְתָמִיד הֲכִי מוּאָר הוּא בֵּיתֵךְ – 

מִרְפֶּסֶת עֶלְיוֹנָה מִשְּׂמֹאל.

בָּאתִי אֵלַיִךְ לְהִתְחַזֵּק אֲבָל  נֶחְלַשְׁתִּי.

נֶעֱלַבְתִּי וְהָיִיתִי לְחַסְרַת עֵרֶךְ        

לֹא אִכְפַּת הָיָה לִי לָמוּת אוֹ לְהַפְסִיק אֶת הַטִּפּוּל.

עַד שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּיוֹת שֶׁלִּי                               

וְאַתְּ מְנַפֶּצֶת בָּהֶן בְּפַטִּישׁ

שֶׁאַתְּ מַרְאָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ

וְהִיא קָשָׁה –

עַד שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁאִכְפַּת לָךְ מִמֶּנִּי

וְסָמַכְתִּי עָלַיִךְ

גְּבֶרֶת הָאֵם הַגְּדוֹלָה

כְּנָחָשׁ מַשִּׁיל נֶשֶׁל

זָחַל שִׁנּוּי בְּתוֹכְכֵי בִּטְנִי

וְיָצָאתִי לַחָפְשִׁי

מֵעַצְמִי