קווים

דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כְּמוֹ שׁוֹקוֹלָד חָרוּבִים,

בְּרִיאָה וּמְאַכְזֶבֶת.

שָׁנִים מַשְׁמִימוֹת בַּתֶּלֶם בּוֹ הָרְשׁוּת נְתוּנָה

לִתְעוֹת.

פָּנֶיךָ חֲרוּשֵׁי קְמָטִים,

חָרוּץ בָּן הַפַּחַד.

מְעַרְבֵּב אֶת עַצְמְךָ בְּכַפִּית אִיתָּהּ

לֹא טָרַפְתָּ אֶת הַחַיִּים.

אַבְנֵי דֶּרֶךְ כְּבֵדוֹת, כֹּבֶד מִשְׁקָלָן נָטַע אוֹתְךָ

בְּקַרְקַע יַצִּיבָה.

קּוֹרֵאת-בְּכַף-הַיָּד  שׁוֹלַחַת מַבָּט נוֹזֵף.

הָיוּ קַוִּים עֲגֻלִּים, מְפֻתָּלִים

מַמָּשׁ כָּאן, בְּכַף יָדְךָ

לֹא פָּנִיתָ, לֹא הֵעַזְתָּ – לְנַסּוֹת

אֶת מַזָּלְךָ.