הָאַחַת

רַכּוּתָהּ הָיְתָה לְמָשָׁל בְּפִי כָּל מַכִּירֶיהָ

קְשִׁיחוּת גֵּוָהּ הָיְתָה סוֹד שָׁמוּר בְּפִיהֶם

רֹחַב לִבָּה רִפֵּד כִּיסִים רַבִּים מִסְּפוֹר

וְחַדּוּת מַבָּטָהּ הָיְתָה מְפַלַּחַת אֶת עוֹר הַדֹּב

בּוֹ נִתְעַטְּפוּ מְבַקְּשֵׁי נַפְשָׁהּ רַכֵּי הַלֵּבָב

שֶׁדִּמּוּ אוֹתָהּ לְאַיָּלָה, קוֹף וְתִנְשֶׁמֶת

בְּדַלּוּת מַחְשַׁבְתָּם שֶׁטָּמְנָה לָהּ פַּחִים.