על מתלה עץ היה תלוי קימונו שנראה לי מוכר. שני מגנטים על המקרר הבהירו לי סופית לאן הגעתי. אחד מבת המצוה של עפרי, את וגבר מזקין מחובקים בריפיון. על המקפיא התנוססה תמונה בלויה עם הבן שלך. מוזר לראות אותך צעירה בשמלה אדומה ופרחונית. מעולם לא ראיתי אותך בשמלה.
בסך הכל רציתי לחסוך את האירביאנבי. בקבוצה של סאבלטים ראיתי פוסט מלווה בתמונה של בית מושב מעוצב בסגנון קלאסי: ״בית מרווח עם חצר בפרדס חנה, כולל שכשוכית בחצר, מתאימה לזוג, לשני לילות לפחות״. מרגע שהבנתי שזו את, הפכתי לילד בחנות ממתקים. רציתי לפתוח כל מגירה, אבל ידעתי שזה יסריט אותי. פעם אחת כשהלכת לשירותים פתחתי את דלת הארון בקליניקה שלך, אבל היו שם רק ספרי פסיכולוגיה. רפרפתי על התיזה שלך "גבולות בקשר טיפולי בראי הפסיכואנליזה", אבל סגרתי במהירות כששמעתי את הצעדים הקטנים שלך טופפים בנשיות. הסקרנות הרגה אותי, אבל רציתי לשמור אותך כמו איזו סבון לוונדר בשקית ששומרת על הריח.
את בעצמך דיברת בפגישה האחרונה על האימפולסיביות שלי. ייחסת חלקים גדולים ממנה, לדעתי גדולים מדי, להפרעת הקשב שלי. לא יכולתי להתקרב לחדר שינה שלך עם תמונת השמן הגדולה מכבידה מעל המיטה. סירה שטה בים אפל, בחיי, אני לא מבין איך את נרדמת. באזור ארבע בבוקר קמתי, ספרתי שלוש משאיות עוברות ברחוב השקט במקום כבשים. לא כזה פסטורלי בפרדס חנה. התמונות על המקרר משכו אותי, לא לראשונה. ברור שחיפשתי אותך בפייסבוק ומצאתי פרופיל נעול. תמונת הוואטסאפ שלך – שקיעה. כתבת חוות דעת במדרג על איזה אינסטלטור שלא תיקן את הבעיה. כאילו את תיקנת אותי.
במקרר מצאתי זריקות אוזמפיק. שלך או שלו? סכרת או הרזיה? זאת הסיבה לישבן הצר שלך בכורסא הגדולה בקליניקה? במקלחת שלך מצאתי סבון פנים וקרם עם חומצת רטינול של אסתי לאודר. חשבתי שהשיער הלבן מבטא שלמות עם הגיל. לא ידעתי שמפריע לך הקמט העמוק מעל המצח. חלפתי על פני פסנתר בדרכי לספריה. עלעלתי בספר ״האיש שחשב שאשתו היא כובע״ – ניסיתי לקנות זמן לפני הארון בגדים הגדול שלך. מעניין שאת לא קוראת לעצמך בשמו של בעלך. פרק ב׳? היית יכולה לחסוך לי את כל ההפתעה הלא נעימה הזאת אם רק היית נוהגת כמו הפסיכולוגיות הקודמות שלי עם שני שמות המשפחה האשכנזיים, אבל מהפגישה הראשונה הבנתי שאת יותר מעניינת מזה. אמנם גם את הנהנת כמו הכלב שיש לי על הדשבורד אבל בסוף הפגישה ציינת תוך שאת נעמדת, ״נגמר לנו הזמן. אני מבינה שאולי לא נפגש יותר, או שנפגש בחמש השנים הקרובות פעמיים בשבוע, אני סקרנית לגלות״ והובלת אותי לדלת.
בתמונה ב״בטיפולנט״ נראית חביבה, אבל במציאות את רבע לפסיכולוגית. במקום 'שַׁל' – קימונו יפני מגניב על ג׳ינס צמוד, סניקרס נקיות. עיניים גדולות של תנשמת סקסית. אמרת שקשה לי להכיל אמביוולנטיות, תמיד או-או. גם עכשיו מול הארון שלך קשה לי
להחליט מה מותר ומה אסור. העברתי יד על השמלות התלויות. מהר מכפי שצפיתי הגעתי למגירת התחתונים. תחתוני היפסטר, כך למדתי מהאקסית. היא תמיד כיוונה אותי במתנות שלה ואמרה שעוד לא נולד הגבר שבשבילו היא תתקע לעצמה חוט בתחת. גם את שונאת חוטיני.
לא הצלחתי לאסוף לגביך הרבה מידע בשנתיים האלו. את דייקנית. יש לך הרבה ג׳ינסים. פעם אחת הגעת מאופרת. כששאלתי אמרת שיש לך בערב אירוע. אני שאלתי ושאלתי ואת החזרת את זה אלי "הפנטזיה תמיד עולה על המציאות" קבעת. היית בעד האקסית, אמרת שאני כל הזמן עושה לה מבחנים וגם לך. ראיתי שכעסת כשביקשת ממני לא להקדים. מרגיש לי קצת קטנוני כל הסיפור הזה עם ספירת השניות. בואי, אני מספר לך כל דבר כולל קטגוריות בפורנו ואת סופרת לי שניות? כל המגירה תחתונה היפסטר שחורים. לא רוצה שיתלכלך לך הא? איך קפצת כששפכתי את המים על ספת התכלת היפה שלך. בקופסא שליד התחתונים עצרתי. יש לי גבולות? החזרתי את עצמי לספריה להירגע. הייתה שם תמונה אחת, אולי מכיתה א׳ או גן, עם פוני חום, מתוקה. בטח היית מתבגרת מופרעת. כשכמעט שלפתי את אלבום החתונה, ראיתי מימינו חוברות קטנות ירוקות של יומן רופא. כאן את מתעדת את הפגישות איתי. סוף סוף.
פתחתי בפגישה של מרינה. בפגישה השלישית המלצת לה על 'אַטֵנְט' שיעזור להתרכז. מה לא הבנת, זה לא בעיות קשב, זו חמדנות. מהר דפדפתי וחיפשתי את שמי. את מאוכזבת? זו זכותי בחוק לקבל את הרשומה הרפואית שלי כמו שאת בוודאי יודעת. כמה מאכזב תיעוד קר של שתי שורות כל פעם. ״שימוש בטכניקות של CBT לצורך חשיפה בנושא חרדה מאינטימיות״. אז זה מה שהחמש מאות שקל שלי שווים? שניה וחצי של חירטוט? קראת לזה ״אסטרטגיות לא יצרניות של הכול או לא כלום״. אולי אני עם הקשיים באינטימיות אבל קיבלתי כווית קור מלקרוא אותך. טרקתי את המחברת והלכתי לחפש משהו לשתות. מגיע לי לגנוב לך איזה בקבוק יין טוב אחרי שקראתי את הניכור הזה, במילא לא תשימי לב. שרדונה מצרפת. או לה לה, מה קונה הכסף שלי. נראה לי שעצבנתי אותך כבר בהתחלה כששאלתי אם יש לך ילדים. בסך הכול התעניינתי וישר חתמת את זה באיזה קשקוש פסיכואנליטי שאני רוצה קלפים עליך כדי לא להרגיש חשוף. שלחת אותי לצפות בסרטון טד על הכוח שבפגיעות, אבל את לא היית פגיעה מולי אפילו לרגע.
תקליטים של רדיוהד. שלך או שלו? מי מנסה להיות מיוחד בצורה כל כך בנאלית. ראיתי בתמונה, היית ילדה עכברונית, לא היית מספיק מקובלת, תסביך נחיתות הכי קונבנציונלי בעולם. את רואה כמה קל לנתח מישהו אחר. אולי בגלל זה דרכתי לך על יבלות. "פגיעות נרקיסיסטית ומבנה עצמי לא לכיד" כתבת. את בטח יודעת משהו על זה. דימוי עצמי גבוה לא מוליד בחירה כל כך בנאלית בבן זוג חמוש במכנסיים של 'דוקרס'. הנה תראי כתבתי לו מה הווי-פיי, תראי מה הוא עונה לי הילד טוב שלך, הסיסמא היא השם שלך באנגלית עם שם השנה שנולדת. ארבעים ושתיים, בשלה אבל לא נבולה. בטח הוא מרוויח טוב, מכין לך תה לואיזה כמו שאת שותה בכל פגישה שלנו. לעומתו תמיד תהי הכי טובה. אבל שנינו יודעים שזה לא חוכמה. לחצ/י כאן להמשך הקריאה