אֲנִי מְקַנֵּא בְּדַלּוּתִי

כָּל יֵשׁוּתִי רוֹחֶשֶׁת קִנְאָה, רַק

כְּדֵי לְהִגָּאֵל מִשִּׁמְמַת חַיַּי.

כִּי קִנְאָה הִיא

מַרְפֵּא.

אֲנִי מְקַנֵּא בִּי, לֹא בָּךְ, גַּם אִם

בִּזְרוֹעוֹת אֲחֵרִים תִּמְצְאִי

נֶחָמָה. אוּלַי אֲקַנֵּא

עַל שֶׁשּׁוּב, בְּלֹא

חֶמְדָּה,  תִּהְיִי

בְּפָּרִיז.

אֲנִי מְקַנֵּא בְּדַלּוּתִי שֶׁאֵין לָהּ

מוֹצָא, בְּחַיַּי הַמִּתְנַצְּלִים

עַל שֶׁתָּפַסְתִּי מָקוֹם

בַּחֲלָלוֹ שֶׁל

עוֹלָם.

וּמֵעַל לַכֹּל, עֵינַי בּוֹעֲרוֹת, לְטוּשׁוֹת

בְּקִּנְאָה כְּלַפֵּי הַיּוֹדְעִים אֶת

שֶׁלֹּא אֵדַע לְעוֹלָם

וּלְעוֹלָם לֹא

אֵדַע אֶת

שְׁמָם.

(אוגוסט 2025)