אֲנִי שׁוֹמֵר אֶת זִכְרוֹנוֹתַי
בְּקַנָּאוּת
מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא עֲבָרִי
מִתְיַחֵס לְאָדָם אַחֵר שֶׁהָיָה
שְׁנַיִם הָיוּ הַיָּמִים
הָרִאשׁוֹן שֶׁבּוֹ גִּלִּיתִי כִּי אֲנִי יָכוֹל לְשַׁקֵּר
וְהַשֵּׁנִי – שֶׁהַמָּוֶת קַיָּם
כַּלְבָּתִי מִתְכַּנֶּסֶת בְּפִנָּתָהּ
וּכְשֶׁהִיא מֻנַּחַת שָׁם
עַל דַּעַת הַמָּקוֹם
אֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֶת מְצִיאוּתָהּ
כְּדָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו
וְהֶכְרֵחִי
כְּשֶׁנָּפַלְתִּי, יָכֹלְתִּי לִבְלֹם אֶת עַצְמִי
כָּךְ סִפֵּר לִי בְּבֵיתוֹ
אֲבָל בִּמְקוֹם זֹאת
בִּמְקוֹם לְמַתֵּן אֶת הַנְּפִילָה
בִּקַּשְׁתִּי לְהֵחָבֵט בְּכָל כֹּחִי בָּרִצְפָּה
לֹא בָּרִצְפָּה –
בָּאֲדָמָה
לֹא בָּאֲדָמָה –
בַּעֲפַר הָאָרֶץ
לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ
לָמָּה עָשָׂה כָּךְ
וְהוּא הִמְשִׁיךְ
אֶת כֹּל כֹּחִי וְזַעֲמִי
הוֹסַפְתִּי לַנְּפִילָה
כְּדֵי שֶׁאוֹצִיא מִתּוֹכִי
אֶת כָּל הַכֹּחַ הַזָּר הַמִּשְׁתַּלֵּט עָלַי
זֶה שֶׁכּוֹפֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים
שֶׁאֶתְחָרֵט עֲלֵיהֶם בֶּעָתִיד
זֶה שֶׁמַּכֶּה בִּי כְּפַטִּישׁ
בְּתוֹאֲנָה שֶׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹב
וְרָצִיתִי לְמַגְּרוֹ
אֶת כָּל הַכֹּחַ הַשְּׁתַלְּטָנִי הַזֶּה
חָשַׁבְתִּי
אָטִיחַ וַאֲמַזְּגוֹ עִם עֲפַר הָאֶרֶץ
וְנִתְקַלְתִּי
בָּאֲדָמָה
לֹא –
בָּרִצְפָּה
תִּרְאֶה אֵיזוֹ רִצְפָּה
הִמְשִׁיךְ
וְרָקַע בָּהּ בְּרַגְלָיו