אחרי הסוף

כּוֹאֵב? שׂוֹרֵף מִבִּפְנִים? אוּלַי אַתָּה מֻכְרָח

לְהִתְפָּרֵק, לִקְרֹס, לְסַפֵּר אֵיךְ אַתָּה לֹא אוֹכֵל,

לֹא מְחַיֵּךְ, מִתְמוֹטֵט, מַכֶּה עַל חֵטְא,

זֶה לֹא מְעַנְיֵן אַף אֶחָד. כֻּלָּם טוֹבְעִים בַּצָּרוֹת

שֶׁל עַצְמָם, רוֹצִים לְהַשְׁמִיעַ לֹא מַמָּשׁ לִשְׁמֹעַ. גַּם אִם

תִּמְצָא אֹזֶן קַשֶּׁבֶת הַבֵּט לוֹ בָּעֵינַיִם וּרְאֵה כַּמָּה הוּא

חֲסַר אוֹנִים מְחַכֶּה שֶׁתְּסַיֵּם. אֵיזֶה אֹשֶׁר זֶה חָבֵר

שֶׁתָּמִיד מוּכָן בִּשְׁבִילְךָ עִם כָּתֵף וְהַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת אַךְ

בְּסוֹף הַיּוֹם אַתָּה לְבַד בְּחֶדֶר רֵיק עִם מִטָּה רֵיקָה וְאֵין

הַסָּחוֹת דַּעַת וּמָחָר אוֹתוֹ הַדָּבָר וּמָחֳרָתַיִם גַּם. אָז מָה

עוֹשִׂים אַתָּה שׁוֹאֵל אֲבָל לֹא תְּשׁוּבָה אַתָּה רוֹצֶה אֶלָּא

אוֹתָהּ לְצִדְּךָ בַּמִּטָּה וְשֶׁחֲלוֹם הַבַּלָּהוֹת הַזֶּה יֵעָלֵם

בֵּינְתַיִם תִּשְׁתֶּה עַד עֶלְפוֹן חוּשִׁים וְלֹא תֵּרָדֵם וְאִם כֵּן

הַסִּיּוּטִים מְצַפִּים קִצְרֵי רוּחַ וְשׁוּב

לְהִתְעוֹרֵר אַחֲרֵי חֲמֵשׁ דַּקּוֹת בְּפָּנִיקָה וּשְׁטוּף זֵעָה.

אַתָּה מְסַפֵּר לְעַצְמְךָ אֵיךְ תְּתַקֵּן הַכֹּל, הֲרֵי הִיא

מְבִינָה אוֹתְךָ כָּל כָּךְ וְהַדֶּלֶת לְגַן עֵדֶן תָּשׁוּב וְתִפָּתַח,

מַתְחִיל לְרַחֵף וְנוֹפֵל וּמִתְרַסֵּק. הִיא עָבְרָה אֶת נְקֻדַּת

הָאַל חֲזֹר, הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמְסָרֵב לְהַאֲמִין. הוֹרְגִים אוֹתְךָ

מֹרַת הָרוּחַ וְשֶׁמֶץ רַחֲמִים שֶׁרָאִיתָ מִתְגַּנְּבִים לַמַּבָּט

הָאַחֲרוֹן שֶׁשָּׁלְחָה לְעֶבְרְךָ

שְׁמַע, תַּמְשִׁיךְ לִטְחֹן אֶת יִסּוּרֶיךָ וְלֹא תַּגִּיעַ לִכְלוּם

חֲשֹׁב עַל זֶה: לְכָל תַּרְחִישׁ יֵשׁ תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה

הַזְּמַן הוּא בַּעַל בְּרִית גַּם אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ. יוֹם אֶחָד

לֹא יִהְיֶה לְאָן לִפֹּל. תִּתְעוֹרֵר מִשֵּׁנָה וְיָדְךָ לֹא תִּשָּׁלַח לַצַּד

שֶׁלָּהּ. לְרֶגַע תִּזְכֹּר מַגָּע שֵׂעָר פָּזוּר עַל הַכַּר וְהַלֵּב יִקְפָּא

אֲבָל אוֹתְךָ זֶה כְּבָר לֹא מְעַנְיֵן, אַתָּה עִם הַפָּנִים קָדִימָה

מַבִּיט בַּחַלּוֹן וְרוֹאֶה דֶּשֶׁא וּפוֹרְחִים בּוֹ כַּרְכֻּמִּים. זֶה

מַתְחִיל בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? סְתָם, יוֹדֵעַ