רוֹאָה עַד קֵץ הֶמְיָה

רוֹאָה נוֹצָה

מִמְּעוּף אֲבִיּוֹנָה.

בכל מקרה, היחסים בשיר מתוארים כדו צדדיים, באהבה ובמעשה האהבה. המילה רְאֵה יש בה משום ציווי" של הנמען לשים לב, להתקרב, לבת הזוג (אולי במשמעות של היפתחות ודאגה להנאתה/אושרה ולא להתרכז בעצמו האגואיסטי, או נרקיסי, ולכן השיר נקרא "ראה אהבתה".

בבית השני המילה רְאֵה מצווה על הנמען להשאר קשוב לה ולאופן שבו היא רואה אותו- לא לחינם הצרוף רוֹאָה אוֹתְךָ חוזר ארבע פעמים (כמנטרה שבאה לחזק את הקריאה רְאֵה, שים לב!), הראיה נמשכת ונמשכת עד הסיום,  אולי כי טבעי לבת הזוג לראות (ואולי בעין בוחנת את הנמען. ואגב – היונה הומה, אינה צווחת (ולכן הצווחה ניכרת בעינה, לא בקולה), משמע שהאביונה עזה, בעוד שהסיום חוזר ל"קץ המיה", למצב הטבעי, הרגוע. נזכיר שהמיה פירושה גם השתוקקות וגם – לפי מילון בן יהודה – קול נגינה ("הורד שאול גאונך הֶמְיַת נבליך ישעיהו יד יא).

הבחירה ביונה, המוכרת כסמל לאהבה ושלום, מעבר למשחק המילים עם אביונה, עשויה לרמוז על יחסי נאמנות ואהבה מונוגמיים, לכל החיים, כמאפיין את היונים. אפשר עוד יותר להרחיק לכת ולמדוד את השיר לא כארוטי אלא כמרמז על שנותיהם החולפות, ההזדקנות, אובדן כוחות ומילים, של בני הזוג ביחד.

מכאן אדלג לשירה בוגרת שיש בה גם השלמה עם הזקנה – ניסיון לסכם חיים שלמים בשיר אחד הוא כמעט בלתי אפשרי. ואין מדובר דווקא בחייו הפרטיים של המשורר, אלא ניסיונו להכיל חיים אנושיים באשר הם. ניסיון כזה קיים למשל בשיר "הכל מים" שיר ארוך – אולי ראוי לתואר פואמה אף שהוא מחולק לחמישה חלקים. ואכן הוא מתחיל בחלק  ששמו "בטרם" ומסיים ב"אחרית". מתחיל בשלב עוברי, טרום לידה, שיש בו צורת חיים אחרת, אולי סוג של מודעות נסתרת, שבו הילוד מקיץ לראשונה אל החיים, ואולי ממשיך ומסיים שוב ב"יקיצה" – אולי במשתמע מעבר למוות?

בסוגריים ניתן אולי למצוא בשיר גם תיאור ארספואטי של יצירה משלב עוברי ועד אחרית שבה דווקא עם סיום כל מחזור עשייתו תחת ידי המשורר מביא להתעוררותו לחיים חדשים בעולם מעין- טרנסצנדנטי, החי מעל ומחוץ לכתובים.  

השיר מתייחס לדברי הפילוסוף היווני תאלס, שאמר כי "בראשית היו מים". ואכן החיים על כדור הארץ החלו במים ויצאו, צמחו והתפתחו מהם. ומכל מקום אין חיים בלי מים. השיר מתאר את מחזור חיינו מראשית עוברית (במי השפיר) ועד "כלותנו", דרך משקפיים אלה. על לרעיון זה נוסף מוטיב התנועה של המים – "הכל זורם" של הרקליטוס (אשר אמנם אינו סבור כתאלס כי הכל מים, קרי שאין אחדות חומר בעולם). האמירה המיוחסת לו – "אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים" – משמעה לענייננו היא שהשינוי המתמיד אינו (רק) במים: אנו משתנים בכל רגע. אנו ה"זורמים". המים המשתנים – כמטפורה למציאות המשתנה תדיר – משפיעים על השינוי שחל במקביל גם בנו.

תקצר היריעה לדון כאן בכל מורכבותה של יצירה זו (ששפתה אינה קלה ולא אחת מעורפלת. היא דורשת ידע לא מועט במקורות, כך הביטוי "דין כרת" בחלק השני המתאר ינקות, ומשמעותו אינה ברורה דיה, אולי אפשר להבינו כמי שנגזר על הילוד לחיות, אולי בניגוד לרצונו. במקור הביטוי עוסק במוות או בניתוק מ"עולם הנשמות". וציין בהתכתבות בינינו בפייסבוק לפני קרוב לשנתיים, כי מושג "דין כרת" במקורותינו הוא בעל קונוטציה שלילית אך הוא העדיף אותו על ניתוק, חיתוך, כריתה וכד' של חוט הטבור כדי לציין שהמעבר אל החיים הוא מעבר אל כאב.

בשני חלקיו הראשונים של השיר מתארים את שלב העובר והלידה. בראשון מצויה בו טענה כבדת משקל בדבר איזה הכרה או סף הכרה של העובר, מחד – מצב של שינה אבל היא "זוכרת" והוא "פקוח חלום". משמע אין זה מצב של חלום חסר מודעות. אלא הוא "יודע". הדברים מזכירים את מדרש חז"ל – על האגדה לפיה בהיותו העובר במעי אמו  "נר דולק לו על ראשו" כדי שיהיה "צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו". ו"מלמדין אותו את כל התורה כולה" ואז משכיחים אותה ממנו.

1. בטרם

אָדָם שָׁט מְעֻבָּר וְחוֹתֵר

בְּיַם שְׁנָתוֹ הַזּוֹכֶרֶת

וּפְקוּחַ חֲלוֹם כְּתִנְשֶׁמֶת לֵילִית

נֶאֱחַז בְּטַבּוּר הֱיוֹתוֹ.

אָדָם שָׁט וְיוֹדֵעַ

עוֹר בְּעַד עוֹר

אֶת לַחַשׁ הָאַדְווֹת,

אֶת מַסָּעוֹ הַמְּאֻשָּׁר

בְּנַדְנֵדַת הָעֹנֶג

אֶל יְקִיצָה.

2. בראשית

אָדָם שָׁט כְּעֻבָּר וְזוֹכֵר

אֶת תִּמְהוֹן עֵינוֹ

בְּבֹהַק אוֹר רִאשׁוֹן

אֶת כְּאֵב הֶחָלָף וּצְעָקָה

עֵת נִגְזָר עָלָיו בְּדִין כָּרֵת –

לִהְיוֹת.

מאותו רגע בכוחו של האדם לחתור אל הידיעה השלמה, כל חייו. ואם לדלג אל האחרית, בחלק האחרון לא לגמרי ברור מהו סוף זה – האמנם כיליון? הן המילה המסיימת היא יקיצה. שמא עלי למצוא כאן סגירת מעגל. פותח האדם בטרם נולד, במצב שהוא בין חלום לערות אולי מצב של "טרום חלום". והוא עומד להקיץ מחלום חייו הנמשך בכל חלקי היצירה – דווקא ברגע "מותו"? ואני משאיר את השאלה פתוחה, כי דומני שגם היצירה אינה מבקשת לפתור סוגיה "מדעית" כלשהי.

5. אחרית

לֶחֶם מְעֻפָּשׁ שָׁט בַּנָּהָר

שֶׁרוֹחֵץ אֶת רַגְלָיו.

הוּא חוֹזֶה אֲשָׁדוֹת הוֹמִים

וּמַיִם רַבִּים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בָּם.

שְׁחָפִים צוֹרְחִים בַּאֲוִיר,

אֵין מַלְאָכִים בַּמַּחֲזֶה

עֵת סְפִינָתוֹ קְרֵבָה לְבַדָּהּ

אֶל הַמֵּזַח הָאַחֲרוֹן.

רֵיק הַנּוֹף מֵעֵבֶר לַזֶּה

צֵל הָאָדָם נִגְרָע בּוֹ.

שׁוּב יוֹרֵד הַגֶּשֶׁם אֶל חֹמֶר הֶעָפָר

וְהוּא לֹא שָׁב אֵלָיו,

כִּי אֵין שִׁיבָה.

מֶלַח זֵעָה צוֹרֵב בְּעֵינָיו

אֶל יְקִיצָה.

עוד משהו על שפת השירה של מיקי

 

שירתו של מילר ככלל, עשירה מאוד, מצביעה על השכלה רחבה ועל היותו מעוגן היטב בספרות ובשירה הישראלית בכלל משלל תקופות, בכללן תקופת הזוהר של השירה העברית בשני העשורים הראשונים לאחר 

להמשך קריאה לחצ.י כאן